אהבה היא מתת אל. נכון, אבל יש לה מחיר כבד. אם אתם מתכוונים להיכנס לקלחת הזו, כדאי לכם להכין את המזומנים ולשבור קופות חיסכון. אחריה, עשירים כבר לא תהיו.
מאז שנכנסתי לזוגיות יציבה חשבון הבנק שלי הולך ומצטמק. ככל שהקשר מתהדק, העו”ש שלי מרזה. מדובר ב-ברבור שחור שאדם סמית וגיא רולניק ביחד לא יוכלו לו.
בת הזוג החדשה שלי צעירה ממני ביותר מעשור. היא שייכת לדור אחר, שתופס את המציאות באופן שונה לחלוטין ממני.
השבוע פירסם ה'דה מרקר' מחקר לפיו בני גילה חיים את ההווה במלוא עוצמתו, מבלי לחשוב על חוסר היציבות שהעתיד צופן. הקולגות הגילאיות שלה סבורים שחייבים לצאת ולבזבז כמה שיותר ובלי חשבון. בהתאם - בלי מסעדה, בר, מועדון, או מקום אחר בו שומעים מוזיקה מחרישת אוזניים, ומשלמים מחיר יקר על מנות מגוחכות, בטעמים שהבורא מעולם לא ביקש שיתקיימו, היא אינה חשה שמיצתה את הזמן שנקצב לה. אני לצערי כלוא במשוואה הזו.
למרות שעמדתי על דעתי שהקרמה, מצפוני וכיסי מסרבים להתמסר לפיזור אמצעים מעין זה, ברגע של חולשה ומתוך התחשבות בטענתה שאם לא אענה לבקשותיה שהפכו עד מהרה לאולטימטום נוקשה, הזוגיות שלנו לא תצלח, נעניתי לדרישתה לצאת אחת לשבוע לבילוי עירוני. מיותר לציין שכשאני הייתי בגילה, לא חלמתי על הוללויות כאלו. עבורי ועבור חבריי, מסעדה הייתה עניין של פעם בכמה חודשים והוגדרה כאירוע נדיר במיוחד. אם כבר התרחשה התקלה ונדרשתי להגיע למצב בו כספי מועבר לאדם שמכין מנות בגדול מיניאטורי בעבור מחירי בית מרקחת, הקפדתי על בירה ונשנושי מנה ראשונה. לא יין, לא קוקטייל ולא בטיח. אם אעז להתנהל כך היום, אגורש ואנודה למושבת המצורעים.
בכל פעם שזוגתי ואני מבקשים לצאת למסעדה או בילוי, בהתאם להסכם שביתת הנשק בינינו (אוי, סלחו לי, עצם שחזור המאורע בראשי מעורר בי מיחושים שעלולים לעצור את לבי מלכת), ואני מתקשר בחיל וברעדה לברר אם יש מקום במוסד הקולינרי המבוקש, משיבה לי מנהלת משמרת אנטיפטית שהכול תפוס ואולי במערוף, על גבול הנס, יימצא לנו מקום מאחורי הוונטילטור ובקרבת השירותים. כשנתיישב, נראה בדרך כלל שרוב הנוכחים במסעדה הם צעירים וצעירות מתחת לגיל שלושים.
שאלה: מאיפה לעזאזל יש להם כסף לזה? חשבון בסיסי במוסד כזה עלול להגיע לכמה מאות שקלים. לי, אחרי עמל וחסכונות אין סופיים, הוצאה כזו מכאיבה ולעתים משבשת את הלו”ז הכלכלי, ומשכורתי, אציין, ראויה בהחלט. מאין הממון שלהם? הדור הזה לא חוסך. כספו נשרף עד תום על הנאות החיים. אולי זה חוסר אחריות מטורף או בוז מוחלט לחיסכון ודבקות במטרה, אבל יכול להיות שהסיבה גרועה מזה בעשרות מונים. ייתכן שהם פשוט לגמרי מיואשים מהעתיד, ולכן הם שורפים הכול, ועכשיו.
המחר במזרח התיכון נכון לעכשיו, בוער, ובמדינה עמוסת יגון, אולי פשוט לא יגיע.