עשרה חודשים לאחר שצבא סוריה נסוג ללא קרב ואפשר ללוחמי "המדינה האסלאמית" (דאעש) לכבוש את עיר ההיסטורית פלמירה (תדמור), חזרו כוחותיו של הנשיא בשאר אסד והשתלטו עליה, תוך שהם מסבים אבידות כבדות של מאות הרוגים ופצועים לדאעשניקים.
צבא סוריה לא פעל לבדו. הוא נעזר בתקיפות מסיביות מהאוויר של חיל האוויר הרוסי - שלכאורה נסוג מסוריה, אך בפועל ממשיך לפעול במלוא העוצמה - ביועצים איראנים, בלוחמי חיזבאללה ובמיליציות של לוחמים שיעים־אפגנים.
פלמירה נצרבה בתודעת העולם בגלל הרס המקדשים ואוצרות הארכיאולוגיה שלה, בני אלפי שנים, בידי הברברים של דאעש. אך מלבד ההישג התרבותי של החזרת העיר ועתיקותיה לשליטת בני תרבות (שיקום ההרס ייקח שנים), יש לכיבוש חשיבות אסטרטגית ומוראלית.
פלמירה שוכנת על ציר מרכזי בין דמשק לדיר א־זור במזרח המדינה, בואכה הגבול עם עיראק. אפשר להניח כי צבא אסד ינצל את תנופת הניצחון כדי להתקדם לעבר דיר א־זור, שבקרבתה נבנה הכור הגרעיני, שהופצץ למרבה המזל (שוו בנפשכם שהיה נופל בידי דאעש) ב־2007 בידי חיל האוויר הישראלי, ולעבר שליטה מחודשת במעברי הגבול עם עיראק.
כיבוש פלמירה גם מחליש את היכולת של דאעש להגן על א־ראקה, שעליה הכריז כבירת החליפות. למעשה, דאעש נמצא כעת בלפיתת צבת של שלוש זרועות. מצפון־מזרח, לאורך הגבול הטורקי, מתקדמים הכוחות הכורדיים, ממערב צבא אסד, וממזרח צבא עיראק, שמגביר את התקפותיו על מוסול, העיר השנייה בגודלה במדינה והמאחז העירוני הגדול ביותר של דאעש.
צבא דאעש מצוי בנסיגה מתמדת. הוא סופג מפלות בשדה הקרב. מפקדיו הבכירים נהרגים. האחרון שבהם, כפי שאישר הפנטגון, היה סגנו של המנהיג אבו בכר אל־בגדדי. יש מקרבו עריקות. נחשפים עימותים אלימים בין המתנדבים הזרים לאנשיו המקומיים – סורים ועיראקים. מתקני הנפט, שהיוו את עיקר הכנסותיו, נפגעו קשות בהפצצות. לא ירחק היום ודאעש כרעיון וכפנטזיה הזויה להקים חליפות אסלאמית נוסח המאה השביעית, יתפוגגו.
הרעיון של דאעש לא ייעלם, אך עוצמתו וכוח המשיכה שלו ייחלשו. כשזה יקרה, יצטמצם דאעש לממדיו האמיתיים: כנופיה אלימה של סונים בעת'יסטים בעיראק, ויחזור למה שהוא במהותו: ארגון טרור נוסח אל־קאעידה, אם כי משוכלל ואכזר יותר. מפלותיו של דאעש יקרינו גם על תומכיו, אלה שנשבעו לו אמונים, ויחלישו אותם; מבוקו חראם בניגריה לאנסר בית אל־מקדס בסיני ובאירופה.
הניצחון בפלמירה מעניק לצבא אסד זריקת מוראל גדולה ביותר. לאחר שביסס את שליטתו בדמשק וברצועת החוף העלאווית, ולאחר הפניית מבטו מזרחה וצפונה, לא ירחק היום וצבאו של אסד ינסה להחזיר לעצמו את שליטתו בדרום המדינה, ליד הגבול עם ירדן, שבו החלה לפני חמש שנים ההתקוממות נגד המשטר, ועל רצועת הגבול עם ישראל. אפשר להעריך שאם וכאשר זה יקרה, השקט ברמת הגולן יישמר.
אסד משפר את מצבו במשא ומתן מול האופוזיציה על הסדר מדיני, כשברקע, באופן מפתיע, הפסקת האש השברירית נשמרת כבר כמעט חודש. מעמדו המתחזק של אסד הופך מבעיה לפתרונה, ורק מבליט עוד יותר את כישלון המדיניות המזרח־תיכונית של נשיא ארצות הברית ברק אובמה.