השר ישראל כץ ספג קיתונות של לעג כאשר אמר בראיון כי "אם הבלגים ימשיכו לאכול שוקולד, לא יוכלו להילחם בטרור". כץ צדק. וכל מלעיזיו מקנאים בכך שדבריו הדהדו מקצה העולם ועד קצהו וזכו לתגובות בינלאומיות נרחבות. נכון, בחלקן ביקורתיות.
הרי ים של מילים נשפכות אחרי כל התקפת טרור, ואנו שומעים משפטים חלולים כגון "עד מתי יתעלמו האירופים מהסכנה?" או "הגיעה העת לקטוע את יד המרצחים", "אירופה חשה את נחת זרועו של הטרור" ועוד.
השר לא הגיב באופן שגרתי לפיגוע הזה. הוא לא בחר במילים השדופות והשגרתיות, אלא נהג כמנהג נואמים מקצועיים המבקשים שדבריהם יתנשאו ויבלטו מעל כל המלל השגרתי. כלי התקשורת הבולטים בארצות הברית סיקרו בהרחבה את דבריו של השר כץ, ובהם העיתונים המובילים "וושינגטון פוסט" ו"ניוזוויק".
בניגוד אליהם, מי שתקפה ולגלגה על דבריו הנוקבים הייתה שלי יחימוביץ' מהמחנה הציוני, שכינתה את האמירה "מצעד האיוולת" והוסיפה וצייצה
בטוויטר, "בקיצור, הממשלה הגתה פתרון למיגור הטרור: להפסיק לאכול שוקולד. תושמד הפרה האדומה".
האומנם? הרי ברור למה התכוון השר. מדוע ללגלג? אם השר היה יוצא באמירה שגרתית, שאינה אומרת מאומה, לא היה הד לדברים. אילו יחימוביץ' הייתה זועקת בקולה הרם: "הגיעה העת למגר את הטרור", מי היה מצטט אותה? מי היה מתייחס לדברים? אפילו ראש הממשלה בנימין נתניהו, שכנראה התקנא בשר כץ על כך שדבריו הדהדו מקצה העולם ועד קצהו, אמר בלגלוג: "את העצות שלי למלחמה בטרור אני מציע בצינורות אחרים ובדרכים אחרות".
האומנם? הרי כבר שנים רבות שראש הממשלה מתריע על הטרור מעל כל במה ישראלית או בינלאומית ואפילו מעל במת הקונגרס האמריקאי. מילים, מילים, מילים, והנה בא שר בממשלתו ומצליח לעורר תשומת לב עולמית.
אז מה רע באמירת השוקולד הבלגי? למרבה הצער, הבלגים ימשיכו כנראה למלא את פיהם במנעמי השוקולד והמחבלים ימשיכו לאחוז בנשקם ולאיים על אירופה השאננה.