האם נרקמת ברית משולשת סודית בין ישראל, מצרים וערב הסעודית?

על הסכם השלום מאז 1979, שהגדיר את חצי האי סיני כאזור מפורז בחלקו, חתומות שלוש מדינות - מצרים, ישראל וארה”ב, שהיא התורמת הגדולה ביותר לכוח המשקיפים המפקח על ביצוע ההסכם. לפיכך ארה”ב, כנותנת החסות להסכם, הייתה מעורבת ואישרה את החזרת האיים, שבזמנו הוחכרו למצרים מהממלכה הסעודית. לארה”ב לא הייתה בעיה עם העברת האיים. כל שלוש המדינות המעורבות הן בנות בריתה.
 

מאז שגנרל סיסי עלה לשלטון יש בין ישראל למצרים יחסים הדוקים ביותר, וקשרי הביטחון בין שתי המדינות הולכים ומשתפרים כל הזמן. האינטרסים המשותפים לשתי המדינות הם המאבק בטרור בסיני והמאבק בחמאס, שאותו מאשימה מצרים (בעיקר את הזרוע הצבאית שלו) בשיתוף פעולה עם דאע”ש ובקשרים עם איראן.
 

בנוגע לסעודיה המצב הרבה יותר מורכב. בין ישראל לממלכה אין יחסים רשמיים ולא יהיו כאלה כל עוד לא נפתר הסכסוך הישראלי־פלסטיני. דברים ברוח זו אמר רק השבוע שר החוץ של הממלכה, שהיה עד לפני כמה שנים שגריר ארצו בוושינגטון ומכיר היטב את הקהילה היהודית. אך לפי פרסומים זרים, בין שתי המדינות יש יחסים כלכליים עקיפים, וסחורות מישראל - חקלאיות וטכנולוגיות - מגיעות לסעודיה דרך הרשות, ירדן או קפריסין. אך מה שחשוב יותר הוא שיש מגעים, ועל פי פרסומים זרים אף פגישות, בין פקידים בכירים.
 

האינטרס המשותף הוא בראש וראשונה התפיסה שהאיום הגדול היא איראן. בעבר התפרסמו ידיעות כי סעודיה נתנה את הסכמתה לכך שמטוסי חיל האוויר יעברו בשטחה, אם תחליט ישראל לתקוף את מתקני הגרעין האיראניים. הסעודים ייחלו לכך שישראל תעשה עבורם את מלאכת המהלומה הצבאית על איראן - והתאכזבו כשזה לא קרה. 
 

לפי פרסומים זרים, ראשי המוסד, וביניהם מאיר דגן, נפגשו בעבר עם ראשי המודיעין הסעודי. דווח גם שראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט נועד לשיחה עם הנסיך בנדר בן סולטן, שהיה שגריר ארצו בוושינגטון, ראש המועצה לביטחון לאומי וראש המודיעין של סעודיה. אפשר להניח שהסכם האיים הוא המשך לאותם מגעים ואינטרסים משותפים עליהם דווח בפרסומים זרים, אך ספק אם הם אי פעם יבשילו לכדי עלייה אל פני הקרקע, לפחות כל עוד לא תקום מדינה פלסטינית ובית סעוד יוכל להניף את דגלו על המסגד בהר הבית.