עצרת התמיכה באלאור אזריה התחילה באיחור. הגעתי כמעט 20 דקות אחרי המועד הרשמי שנקבע על ידי המארגנים. הכיכר היתה עדיין די ריקה במושגים של עצרות ענק. התקרבתי לבניין העירייה והבחנתי בכמה כתבים ממתינים לתחילת השידור, מיוזעים וכלואים בין יחידים כעוסים וקבוצות שרוקדות וחגות סביבן. אחר כך למדתי שהיו בהם כמה שספגו איומים ולחץ פיזי מתון מצד מתלהמים בודדים, עד שנדרשה התערבות של כוחות הביטחון. המשכתי לשוטט. מסתבר שגם באירוע כזה יש מי שעושה קופה.
התלבטתי אם לרכוש חולצה שחורה שעליה נרשם "הבא להרגך השכם להרגו", שהסתמנה כלהיט המקומי, או ללכת בכיוון קצת יותר אקזוטי ולקנות מיזע עם כיתוב שקורא להאיץ את הבנייה בהר הבית. הלכתי על האופציה השנייה. ניגשתי לדוכן שאויש בידי צעירים אנרגטיים עטויי כיפות רחבות ופאות בנוסח נוער הגבעות. הצבעתי על פריט לבוש שבו הוטבעה הססמה "נבנה המקדש", המוכר ביקש שאקח סווטשירט עם הדפס שקרא "לפנות את הזבל מההר". זה כבר היה מוגזם. התפשרנו על חולצת הר הבית בסיסית.
התלבטתי אם לרכוש חולצה שחורה שעליה נרשם "הבא להרגך השכם להרגו", שהסתמנה כלהיט המקומי, או ללכת בכיוון קצת יותר אקזוטי ולקנות מיזע עם כיתוב שקורא להאיץ את הבנייה בהר הבית. הלכתי על האופציה השנייה. ניגשתי לדוכן שאויש בידי צעירים אנרגטיים עטויי כיפות רחבות ופאות בנוסח נוער הגבעות. הצבעתי על פריט לבוש שבו הוטבעה הססמה "נבנה המקדש", המוכר ביקש שאקח סווטשירט עם הדפס שקרא "לפנות את הזבל מההר". זה כבר היה מוגזם. התפשרנו על חולצת הר הבית בסיסית.
האקשן המרכזי
הכיכר התמלאה. האקשן המרכזי התנהל בקדמת הבמה. נמנעתי מלגשת לשם בעקבות ידיעות וציוצים על עוינות כלפי עיתונאים. בין דגל להבה בודד לכמה שלטים בוטים, רוב האנשים שפגשתי היו רחוקים מהתדמית שהודבקה מראש לבאי העצרת: שוחחתי עם גבר בן 70 שהקדיש את שנות חייו האחרונות לטובת פינוק חיילי הדרום, חברת כנסת שניסתה לשכנע אותי לצלם כתבת פרופיל עליה, אשה מדרום תל אביב שנעצבה למראה תמונותיו האחרונות של החייל מבית הדין הצבאי, אדם שהזדהה בפני כתומך מרצ ונראה משועשע מכל ההתרחשות, צעירות דתיות שביקשו בביישנות להצטלם עמי כי סברו שאני עידו רוזנבלום וכלב שהוצמדו לראשו מדבקה ובלון, מה שזיכה אותו בסלפים רבים ובמעמד של כוכב זמני.
לאחר חצי שעה של ציפייה, שרון גל עלה סוף סוף על הבמה. הוא חימם את ההמון והחל לשיר שירי ארץ ישראל. איזה דרך האיש עבר מאז שעבדנו יחד בערוץ 10. אז הוא היה אחר לחלוטין. אני לא שופט, אבל עד היום המהפך שלו מוזר בעיני.
אחרי גל אמו של החייל נשאה דברים, התרגשה ונשברה. הלב יצא אליה. היעדרותו של אייל גולן היתה ניכרת. לדעתי היא היתה מגדילה בכמה אלפים את מספר הנוכחים. מושיק עפיה, סבלימינל ואחרים כן הגיעו. גם מאור אדרי, זמר מוכשר שאני די מחבב, הופיע. הוא היה מלא כוונות טובות אבל אני לא בטוח שהלהיט של "מי ניים איז מאור אדרי" היה נכון לערב הזה. בשורה התחתונה האירוע היה מוזר, מעט מפחיד, מלהיב ומרתק. אם תרצו, קצת, כמו שרון גל.