בוז'י הרצוג כבר לא יהיה, מן הסתם, ראש ממשלה במדינת ישראל. גם אם החקירה הפלילית המתנהלת כעת נגדו תעלה שהוא לא ידע, לא שמע, לא ראה או לא הבין שתרומות אסורות זורמות לקופתו, המפלגה שהוא עומד בראשה אינה נראית כמפלגת שלטון. יש בה הרבה נרגנות ודם רע, ויש בה אראל מרגלית. הקשבתי לדברים שהוא אמר בסרטון שפרסם מתוך תקווה שלאחר שאאזין להם אתפקד, והבנתי שהוא רוצה ש"יחזירו לו את המדינה, קיבינימט". המסר כולו נשמע מאיים, וגם העיניים של האיש שהשמיע אותו נראו כמו לקוחות מאיזה סרט אימה. זה לא האיש שהמפלגה הזאת צריכה. זה אדם שיוליך אותה לתהומות שיש בהם רק סחי ובהמיות. אם זאת הבשורה החדשה של המחנה הציוני, אז אין כבר לאן להוליך את הבושה.
פשוט לא להאמין שדברים כאלה יוצאים מפיו של נבחר ציבור. אינני יודע עליו מאומה, אבל ברור לי שזה איש של ריב ומדון. שמעתי את דברי הבלע שהוכתבו לו כנראה בידי “יועץ אסטרטגי" ואמרתי לעצמי שהם מזכירים לי מנהיגים מתקופות אחרות. שקרים וחצאי אמיתות שימשו בדבריו של אראל מרגלית בערבוביה. כך מדברים מי שרוצים להשתלט על מפלגות בכוחה של דמגוגיה כשהם נושאים לשווא את הדגל הדמוקרטי.
אבל זאת לא עיקר הבעיה של המפלגה שבראשה עמד פעם דוד בן־גוריון. הוא לא נזקק, בזמנו, לכותרות בומבסטיות. הוא עשה את מה שצריך היה לעשות במהלך מלחמת העצמאות. בלי להתנצל ובלי למצמץ. הוא פרץ את “גבולות החלוקה" והורה לצה"ל להראות לערבים שהם החמיצו את השעה להקים לעצמם מדינה.
כעת הפכה מפלגתו של דוד בן־גוריון למחנה הציוני. כינוי מכובס לערב רב של בעלי דעות מנוגדות. השם הזה לא הוסיף, כמובן, לאמינותו של המחנה הזה. זוהיר בהלול, לדוגמה, היה לחלק ממנו – והוא לא. זוהיר בהלול הוא פלסטיני שמחזיק בתעודת זהות ישראלית. הוא מזדהה לחלוטין, להערכתי, עם הדרישה להקים מדינה פלסטינית על פי המתווה שנקבע ב־1947 בעצרת האומות המאוחדות, ולטעמו כל מי שנלחם למען המטרה הזאת אינו “מחבל" אלא לוחם חופש.
וצריך להודות באמת: הפלסטינים, אלה שלא ברחו או גורשו, או עזבו את מקומות מגוריהם מכל סיבה אחרת, פשוט נכלאו בתוך המדינה היהודית בסוף מלחמת השחרור שלנו. הם לא רצו בתוצאותיה, והם בוודאי מקווים שיום אחד גלגל ההיסטוריה ייסוב לאחור וששאיפתם לשלוט בכל ארץ ישראל המערבית תמצא את ביטוייה בשטח.
אסור לנו לשגות באשליות. זוהיר בהלול רהוט הדיבור פשוט אומר את כל מה שכל פלסטיני, משני צדי הקו הירוק, חושב עליו ומייחל לו. זה לא יקרה כמובן, אבל לזוהיר בהלול מותר לשאוף לכך שמשפחתו תחזור לחיפה. הוא לעולם לא יקרא לזכות השיבה בשמה המפורש, אבל זה מה שהוא רוצה. וזה בסדר גמור. אולם מה זה אומר על המפלגה שאותה מוליך, לפי שעה, בוז'י הרצוג? כלום באמת יש מישהו במחנה הציוני שרוצה באותם דברים שבהם רוצה זוהיר בהלול?
כך או כך, אין בקבוצה הזאת שהתאגדה בשם המחנה הציוני מאומה שמצדיק את מסירת הגה השלטון לידיה. לשון הביבים של אראל מרגלית בוודאי שלא תחזיר אותה למסלול שבסופו מישהו מטעמה ישב על כיסא ראש הממשלה.