על פי סקר שערכו ברשת ב', כשישים אחוזים מהישראלים סבורים שיש לשחרר לאלתר את אלאור אזריה, החייל שירה במחבל פצוע ששכב על הכביש, ללא שום סנקציה או ענישה. כלומר: למעלה ממחצית מתושבי המדינה חושבים שמותר להרוג מחבלים מנוטרלים, מותר ואולי אפילו רצוי כי זו "גבורה", להרוג פצועים מנוטרלים בזמן מלחמה וגם בזמן המצב שיש בינינו לבינם, שאין לו הגדרה מילונית: מלחמה, התעוררות, מחאה, מרד, עימות. משהו מאלה או כולם יחד אולי מתארים את המצב.
שאלה לכל אחד מהשישים אחוז הללו: האם צילום של חייל מדמם על הכביש, כשצוות רפואי של הפלסטינים שנמצא לידו יאפשר לו להתבוסס בדמו כמה דקות ולאחר מכן פלסטיני חמוש יורה בו בראש. האם זה לדעתכם לגיטימי?
החייל הזה, הוא לא הילד של כולנו. הוא לא ילד כי הוא בגיר, והוא בטח לא של כולנו – הוא של ההורים שלו. הוא גם לא גיבור, ממש לא. הוא גבר צעיר, שאיננו קטין ולכן הוא אחראי במאה אחוז למעשיו. הוא הכי רחוק מלהיות גיבור כי הוא חיסל פצוע. חשוב ונכון לשפוט במצב כזה את התנהלותו של החייל.
כששמעתי בעצרת התמיכה בכיכר רבין (אותה כיכר בה רצחו ראש ממשלה שהעז לפעול לקידום שלום) - את ההורים של החייל היורה, כשהם אומרים בלהט ומבעד לדמעותיהם בשכנוע פנימי עמוק, שהבן שלהם חונך על ערכים, אודה להסבר מטעמם: איזה הם הערכים עליהם גדל בנם? אולי אחד הערכים שהוא גדל עליהם הוא ש"ערבי טוב הוא ערבי מת"? אולי זה ערך בביתו של החייל "גיבור ישראל" שלכאורה לקח את החוק לידיו. אולי גם ערך החברות כפי שהוא ובני משפחתו תופסים חברות: "המחבל ניסה להרוג את חבר שלי, אז אני אחסל אותו למרות שהוא כבר פצוע קשה או גוסס על הכביש. ככה בא לי וככה מתאים לי וככה נכון לי", לכאורה.
יש לקוות שרוב הצעירים בישראל לא חונכו לא על ידי הצבא ולא בבית שמותר לירות בפצוע ששוכב על הכביש. זה נוגד כל קוד מוסרי וכל קוד מלחמה בעולם המערבי. ובעיקר, זה עומד בניגוד לכל הנהלים ולכל הפקודות של צה"ל "הצבא הכי מוסרי בעולם", כמו שאומרים כאן.
ככל שהמחאה נגד ענישה של החייל הלא גיבור הזה תגדל, כך נראה לי שיש להחמיר בעונשו. טוב שבוגי (בחולם ולא בשורוק) התעורר והבין שגם התיוג של שוברים שתיקה כבוגדים הייתה טעות יסודית: לא הורגים את השליח שרוצה להגיד לך את האמת. יש לדעת שלא לעולם חוסן. יש לעקור מקרבנו את העשבים השוטים שהופכים לנגד עיננו יער עבות וסבוך, שמאיים לחסל את כל הטוב שיש בנו כבני אדם.