בעוד בנימין נתניהו ויצחק הרצוג ממשיכים לנסות לגבש נוסחה שתאפשר להרצוג לגרור אחריו את המחנה הציוני לממשלה, מתנהל שר הביטחון משה (בוגי) יעלון ביקום מקביל. נאומו אתמול, בטקס קבלת הפנים המסורתי של משרד הביטחון לרגל יום העצמאות, הוא בבחינת ״עליית מדרגה״ במלחמת התרבות שניטשת כרגע בצמרת. זוהי מלחמת מעטים מול רבים. יעלון ניצב בעצם כמעט לבדו במערכה הכבדה. מולו עומד ראש הממשלה נתניהו, עומדים גם שריו, עומדים גם כל חברי הכנסת של הליכוד.
או שיעלון יודע משהו שאנחנו לא, או שהוא פשוט עומד על שלו בעקשנות בוגית טיפוסית, יעלה כמה שיעלה. כך או אחרת, יש גם חלק פוליטי למעשייה הזו. יעלון שומע את הקולות ומבחין במראות, שבהם מתברר כי תיק הביטחון הוא אחד האתננים החשובים ביותר של נתניהו, בבואו לפתות את ליברמן או הרצוג, מי שיבוא קודם, אל תוך הקואליציה. יעלון שונא הדחות מוקדמות. כשעשו לו את זה כרמטכ״ל, הוא לא שכח ולא סלח. דרכו היא ארוכה־קצרה. הוא לא נבהל מתלאותיה ומוכן לקחת את סיכוניה.
בנאומו אתמול הסלים יעלון את המשבר וחידד את התהום הפעורה בינו לבין ראש הממשלה שלו. ממעמקי הימין, הוא חורץ לשון אל כל מה שדוברי הימין אומרים בחודשים האחרונים. לא רק שהוא ממשיך לשנן את החשיבות העצומה בערכי צה״ל ובמוסריותו, הוא משנן בפני קציני צה״ל ומפקדיו את החובה המוטלת עליהם ״להגיד את אשר על לבם״. במילים אחרות: נתניהו גוער בקצינים לבל יתערבו בעניינים לא להם, ואז בא יעלון ומורה להם להמשיך. ״צה״ל ערכי וחברת מופת הולכים שלובי זרוע זה עם זו, והם בראש ובראשונה, לפני הנשק המתוחכם והמודיעין המדויק, הערובה לביטחוננו״, אמר אתמול יעלון, הוא הדגיש כי ״חברת מופת במדינה יהודית ודמוקרטית היא ערובה לביטחוננו, חברה המקדשת את החיים ונאבקת בכל כוחה בגזענות, באלימות, ובשיח המונע משנאה, משיסוי ומהפרדה״. בעולם אידיאלי, היה עכשיו מביא יעלון מספר מובאות מדברים שאמר לאחרונה ראש הממשלה שלו, כמשל ודוגמה לשיסוי ולהפרדה, אבל הוא התאפק. מבחינת נתניהו, מה שיעלון מעולל זה לא פחות מפוטש. הפוטש בקריה.
במקום זה, הוא אמר: ״גם הערב אני שב ודורש מכם ומפקודיכם: המשיכו לומר את אשר על לבכם. עשו זאת גם אם הדברים אינם חלק מהזרם המרכזי, ואף אם הם חולקים על רעיונות ועמדות שהפיקוד הבכיר או הדרג המדיני אימצו. אל תחששו, אל תהססו, אל תירתעו. הוסיפו להיות אמיצים לא רק בשדה הקרב, אלא גם סביב שולחן הדיונים. צבא טוב הוא צבא שמפקדיו, זוטרים כבכירים, חשים בטוחים ביכולתם לומר את דעתם בכל עת, בידיעה שלא ייפגעו״.
יעלון כאילו מתחנן בפני נתניהו שיפטר אותו. הוא מותח את החבל, צופה בו מתפקע לאט־לאט, ועושה רושם שהוא נהנה מכל רגע. נדמה לי שיעלון איבד את הפחד, וגם את הסבלנות. אם עד לא מזמן אף אחד לא היה יכול להעלות על דעתו שיעלון יסיים את דרכו בליכוד ויפליג לפלטפורמה חדשה, היום זה כבר תרחיש לגיטימי. עד שזה יקרה, מתנהל כאן משחק פוקר מרתק בינו לבין נתניהו, על כל הקופה.