הפתרון לסבך הפוליטי הוא כנראה הקמת עוד מדינה. הכל כל כך מכוער בפוליטיקה שלנו, שקשה לראות מה אפשר לתקן במדינה שהקמנו. בוגי יעלון טוען שהימין הקיצוני השתלט על הליכוד, ובוז'י טוען שהשמאל הקיצוני השתלט על מפלגת העבודה, ובינתיים, רבים בודקים אם הכל בסדר בממ"ד שלהם, נוכח העובדה שליברמן הוא שר הביטחון בעולם בו דונלד טראמפ יהיה נשיא ארצות הברית, ושניהם יעבדו בהבנה הדדית עם ביבי.
פעם שמעתי את רזי ברקאי מאבחן בגלי צה"ל אבחנה אופטומטריסטית כזו: לאביגדור ליברמן יש מבט קר בעיניים. הנה הציטוט: "יש בו משהו שיוצר דיסטנס לא נעים. יש משהו נורא קר בעיניים הכחולות האלה שניבטות בך". אם צריך לתקוף מישהו, הכי טוב לומר: "יש לו מבט קר בעיניים", או "מבט הזוי בעיניים". זו עובדה. ככה התרשמת. מצד שני, אם ליברמן יחליט לסגת מיהודה, שומרון ומרמת הגולן יחד, וגם לומר שאנחנו כמו הנאצים כשהם היו קטנים, מישהו מיד יכתוב או ישדר: "יש לו מבט חם בעיניים", או: "יש זיק של חוכמה בעיניים החומות האלה שניבטות בך".
זו התחמקות לומר שאין דאגה, אבל אני זוכר איך, כאשר בגין נבחר, באו אלי חברים, ביניהם עיתונאית ב"עולם הזה", וביקשו שאסתיר אותם כשיתחילו המאסרים. אני גם זוכר את הפאניקה כשטומי לפיד מונה למנכ"ל רשות השידור, ובעצם אני זוכר את החלחלה כשליברמן עצמו מונה לשר חוץ. בסופו של דבר הוא היה שר חוץ טוב, גם על פי מה שאמרו לי אנשי משרד החוץ הבכירים שעבדו איתו.
למרות מה שפעילי ליכוד, המאוכזבים מהתפטרות בוגי יעלון, כותבים בפייסבוק, בוגי יעלון אהוד ומוערך בליכוד ובעם. אם הוא יחזור לליכוד אחרי פסק הזמן שלו, יעלון הוא בעל סיכוי גבוה לרשת את נתניהו ולהיות ראש ממשלה. קשה להאמין שמפלגת העבודה תירש את הליכוד. בימים אלה זו מפלגה עם נטיות פיצול חזקות בין שמאל קיצוני לשמאל ציוני, שיתישו אותה.
בכל מקרה, אלה הימים בהם אדם בביתו אומר לעצמו: כמה טוב שאני לא פוליטיקאי. הפוליטיקה הישראלית מפסידה הרבה אנשים טובים ובעלי יכולת מול מחזות כאלה (ומושכת אליה לא טובים).
בסדר, בעוד אנחנו שקועים בפילוגים העצומים שנולדים מן העיסוקים הקטנים בממשלת אחדות גדולה, וכאשר אנו מנסים להקים ממשלה אחת למדינה אחת, אנחנו שוכחים שאנשים בעולם הציעו שישראל על ממשלתה ואחדותה בכלל תועבר לארצות הברית.
די מעיק למשפחה לעבור דירה, לכן אין פלא שדחינו את הרעיון שכל העם יעבור מדינה, אפילו אם נקבל שכנים ברמה סוציו אקונומית משופרת. לדעתי מיהרנו מדי לפסול את הרעיון. היינו צריכים לדון בו. נכון, לא צריך לקבל את ההצעה כמות שהיא. מה שאני מציע אינו להעביר את ישראל למקום אחר בעולם, אלא להקים עוד מדינה יהודית בעולם. זאת אומרת, לא להעביר - להוסיף. במדינה אחת ישלטו בעלי הזיק ההזוי בעיניים, ובמדינה השנייה ישלטו בעלי הזיק התבוני בעיניים. ברצינות: בעוד חמישים או מאה שנה נהיה 20 או 30 מיליון ישראלים. לנוצרים ולמוסלמים יש הרבה מדינות בעולם, מדוע שליהודים, שקשה להם ממילא להקים ממשלה במדינה אחת, לא תהיה עוד מדינה?
לקח למעלה מ־100 שנה מהיום שהרצל הציע את המדינה היהודית ועד שהיא קמה כאן, צריך להתחיל לתכנן את המדינה היהודית הבאה כבר עכשיו, וכידוע הרצל עצמו חשב ברצינות רבה על עוד שטחים שבהם יכולה לקום מדינה יהודית: באוגנדה, בלוב ועוד. אם תרצו אין זו אגדה.