משה (בוגי) יעלון הובל להתפטרות. זה מסר גרוע, כי הוא מחדד את הידוע כי בדרג הפוליטי אין קשר בין איכות האיש ובין תוצאותיו הביצועיות לבין תגמולו הפוליטי. בוגי היה שר ביטחון מעולה. אומנם איני מסכים עם זה שבוגי, באומרו שהקצינים חייבים לבטא את דעותיהם באומץ, לא הדגיש כי עליהם לעשות זאת אך ורק בפורומים המתאימים. יחד עם זאת, התפטרות מאולצת של שר ביטחון מצליח היא דבר רע. בפוליטיקה הישראלית והעולמית פוליטיקאים לא נמדדים בתוצאות פעילותם, וההערכה אליהם נגזרת, לצערי, מהנראות התקשורתית. יש בכך משום זילות של מבחן הביצוע והאדרה של מבחן הפטפטת והתחמנות.
לגבי אביגדור ליברמן, החששות מתפקודו כשר ביטחון מופרכים. ליברמן הוא איש חכם ובעל ניסיון בזירה הבינלאומית. הוא כיהן כשר החוץ וידע לקדם יחסים עם מדינות רלוונטיות, ואף חלק על נתניהו, בניגוד לדעתי, כאשר פעילותו מול ארצות הברית גרמה לפגיעה ביחסים בין המנהיגים. ליברמן כיהן בממשלת אולמרט ונחשב למתון יותר מנתניהו. אני רוצה להזכיר כי כאשר מנחם בגין נבחר בשנת 1977, השמאל זעק כי מלחמה בפתח. במקום מלחמה קיבלנו הסכם שלום עם מצרים. גם כאשר אריאל שרון מונה לשר ביטחון בממשלת בגין, קמה זעקה גדולה, אך אריק הפך ליקיר השמאל, כאשר הוביל את ההתנתקות, השנויה במחלוקת.
בנוסף, חשוב לציין כי מי שאחראי על ביטחון ישראל הוא ראש הממשלה. יתרונו הגדול של נתניהו הוא בקיאותו העמוקה בסוגיות הביטחון, דבר שיקשה על חבריו להחלטות, ובכללם על שר הביטחון, לחלוק עליו. ומעל לכל אצטט דברי חכמים ממני שאמרו כי "מה שרואים משם לא רואים מכאן". גם דונלד טראמפ מדבר היום בדרך שתוביל אותו למועמדות המפלגה, ומחר הוא ידבר בדרך שתוביל אותו לנשיאות. אם ייבחר, הוא ידבר ויפעל כנשיא, שעל כתפיו אחריות כבדה. בכל שלב הדיבור שונה.
ליברמן הוא איש פרגמטי ונבון ויעשה את התפקיד באורח ראוי, תוך תובנה עמוקה לגבי מגבלות הכוח של המדינה ושל עצמו. לגבי עברו של ליברמן והרמזים על קשריו עם מרטין שלאף, אני מקווה שאם נכון הדבר, הרי שהוא יתנתק ממנו. בשולי הדברים מילה טובה לרמטכ"ל: לשמחתי הוא נוהג בדרך מאוד אחראית ומאוזנת, ובמיוחד בסיפור של יאיר גולן. מי ששם לב למילותיו שמע כי הרמטכ"ל קרא לקציני צה"ל להתבטא באומץ, אך ב "בפורומים המתאימים".
לגבי הטענה כי פספסנו הזדמנות היסטורית לברית עם המדינות הערביות המתונות, אומר כך: ההזדמנות ההיסטורית הזו תקפה, ואני מניח שהיא הצריכה את הרחבת הקואליציה. ניצול הזדמנות אפשרית זו חייב את אחת מהבריתות הפוליטיות שעמדו על הפרק: ליברמן או המחנה הציוני. אם המחנה הציוני היה נכנס, הרוב הקואליציוני היה גדול, ומפלגתו של ליברמן הייתה פחות חשובה כדי להשיג רוב לתהליך. מאחר שהמחנה הציוני לא הצטרף, הסכמתו של ליברמן הופכת לגורם חשוב מאין כמותו. אני מעריך כי ליברמן הביע את הסכמתו לברית הצפויה עם המדינות הערביות המתונות, מאחר שבעבר הוא התבטא בזכותה של ברית כזו. אילו גם ליברמן היה מחוץ לתהליך, הדבר היה הופך לבלתי אפשרי.
אני לא מודאג מכניסתו של אביגדור ליברמן לממשלה ולתפקיד שר הביטחון. הוא יעשה עבודה טובה. אני כואב את עזיבתו של בוגי את התפקיד מאחר שהיא משדרת לעם ישראל מסר כי לא חשובה ההצלחה בביצוע התפקיד אלא נסיבות זרות. זהו מסר ערכי שלילי. איבדנו מנהיג בעל יכולות ביצועיות וערכיות, ואין רבים כאלה במחוזותינו. אני מקווה שישוב.
הכותב הוא תא"ל במיל', חבר מועצת הביטחון לישראל ומחבר הספר "ללכת עם האנשים"