תפוח האדמה הלוהט: מתי יקום הפוליטיקאי שיקרא לשינוי חוק שכר הבכירים?

נסביר בקצרה שחוק שכר הבכירים קבע תקרת תגמול של 2.5 מיליון שקל לשנה לבכירי המערכת הפיננסית. אלא שבחוק לא הייתה התייחסות מפורשת לזכויות הפנסיה והאחרות שנצברו בעבר (הגבוהות בהרבה מהמגבלה).
 

בנק או חברת ביטוח המשלמים למנהל הבכיר פיצויי פרישה ופנסיה הגבוהים מהתקרה עלולים להיתבע על הפרת החוק ולהיגרר לבית המשפט. חוסר הוודאות אינו תיאורטי בלבד. הערפל הפיננסי גרם לפרישת שני בכירים: ציון קינן מניהול בנק הפועלים ודני צידון מתפקיד המשנה למנכ”ל לאומי.
 

פרישת בכירים נוספים היא שאלה של זמן, והם ממתינים לעיתוי המתאים. לכאורה, הסוגיה הייתה נפתרת ללא שום קושי: יוזמי החוק (במקרה הזה שר האוצר) היו צריכים לחזור לוועדת הכספים, לתקן את החוק ולהבהיר חד־משמעית שהחוק אינו חל על זכויות העבר.
 

אלא שהפוליטיקאים חוששים שמהלך כזה יפגע באמינותם הפוליטית בגלל “כניעתם” לכאורה ללחץ הבנקאים. הם מעדיפים להישאר באותו בונקר ערפילי שנקבע בחוק. למרות סרבנותם לתיקון החוק, בחדרי חדרים הם דווקא מוכנים להודות שהחוק אינו תקף לגבי זכויות העבר.
 

מסרים בנושא שוגרו למנהלי הבנקים על ידי שר האוצר משה כחלון באמצעות החשבת הכללית באוצר. גם כותב שורות אלה התבקש לשגר את המסר במהלך ראיון ל"מעריב סופהשבוע" של שר האוצר. כחלון לא הסתפק בכך וביקש מהיועץ המשפטי לממשלה לספק חוות דעת רשמית. כאמור, המשנה ליועץ ליכט שיגר שלשום את “עמדתו הרשמית”, וכמשפטן מנוסה הוא תמרן והתפתל, אך חוות דעת חד־משמעית לא סופקה.
 

כן, הוא מבין ללבם של הבנקאים וסבור שהחוק אינו אמור לפגוע בזכויות העבר שלם. כן, הוא סבור שמי שיפרוש מהבנקים צריך לקבל את כל מה שהובטח לו. אבל לא. חוות דעת רשמית וחד־משמעית בנושא הוא אינו מוכן לספק בגלל מורכבות העניין ותירוצים משפטיים נוספים. עו”ד ליכט הבין בדיוק מה הוא עושה. הוא ידע שיום לאחר שיגור חוות הדעת, היא תצורף לבג”ץ שיוגש נגד החוק. ואכן בג”ץ יוגש כנראה בקרוב.
 

באותו הקשר ניתן היה לצפות שגם בנק ישראל, האמון על יציבות הבנקים, יספק חוות דעת. אבל טידה שמיר, היועצת המשפטית, סירבה לסייע. וכך יוצא שאחת הסוגיות הבעייתיות במערכת הפיננסית נותרה ללא פתרון רק מטעמי פחדנות ומשחק של ראש קטן.
 

הסכנה כעת היא שעשרות בנקאים עלולים להקדים את פרישתם עוד בטרם כניסת החוק לתוקף. גם המינוי שעליו התבשרנו של אריק פינטו למנכ”ל בנק הפועלים אינו ברור מאליו. פינטו מסתכן שהמינוי עלול למנוע ממנו קבלת זכויות עבר בשווי המוערך ב־12 מיליון שקל.
 

מדוע הוא בכלל צריך לסכן את גורלו הפיננסי רק על סמך הבטחות מעורפלות? אם עתיד הבנקאות עדיין מטריד מישהו, חיוני שהפוליטיקאים יתקנו את החוק מיד כדי לפזר סופית את מסך הערפל. אני בספק שכך יקרה. הפוליטיקאים בורחים מבשורה בנושאים חשובים הרבה יותר לעתידנו.