הממלכה החליטה לשחרר את מנהיג המרד, מאיר אטינגר, מכלאו. היא עושה זאת כנראה משום שהיא משתמשת במשורה בכלי המאוד לא דמוקרטי של “מעצר מינהלי", משום שאין מידע חדש המצדיק את המשך מעצרו, ומשום שהצליחה לפענח את כל אירועי הטרור היהודי מהשנתיים האחרונות, שחלקם בהנהגתו או בשפעתו. שחרורו אינו מעיד על כך שהפנים את טעותו והחליט להיות אזרח שומר חוק, חוק המדינה.
ראוי שעידן התמימות יחלוף. הגיע הזמן שנתעורר ונפנים - יש במדינת ישראל חבורה המורדת בדמוקרטיה הישראלית ומנסה לחולל כאן הפיכה ולהפוך את ישראל למדינת הלכה. ההתארגנות היא טרור יהודי. אין לזה שם אחר, כך צריך לקרוא לזה וכך צריך לטפל. התארגנות ששמה לעצמה מטרה למרוד, מפיצה את משנתה ב"מסמך המרד" וקוראת “להפיל את השלטון" תוך מימוש טרור היא התארגנות טרור.
בחומרים הכתובים שנתפסו בידי חבורת הטרור המסוכנת, שמימשה בפועל פעולות טרור, הם פירטו את “נקודות התורפה שלא יאפשרו את קיומה של המדינה באותה צורה דמוקרטית". הם קוראים לאנשיהם “למסור את הנפש" ואף מעודדים מצב שבו יהיה קל לתומכי המרד “להשליך עצמם לתוך אש מסירות הנפש", לא פחות. מטרתם מוצהרת בריש גלי: “מינוי מלך, ביעור העבודה הזרה, בניית בית מקדש, גירוש הגויים וכפיית הדת על כלל אזרחי ישראל".
משימתם ברורה והיא “להפוך את הדמוקרטיה של הציונים למדינת הלכה, מדינת יהודה". אין ברירה אחרת מאשר להכריז על מלחמה להצלת הבית מפני המרד ולהמשיך לעקוב אחר פעילותם של מעט הקיצונים שבקרבנו.
דווקא ממשלת ימין מובהקת חייבת להבהיר את הקו הברור שבין ימין ממלכתי, שומר חוק, דמוקרטי, הרוב המוחלט של מחנה הימין, לבין חבורת המרד. חבורה קטנה מאוד שמביטה על ממשלת הימין ובזה להם בהיותם “שמאלנים" וממלכתיים. כולנו, מימין ומשמאל, כל המחנה השפוי, חייב להתאחד אל מול האיום הקטן מספרית אך גדול בפוטנציאל ההרס שלו. נראה כי שירות הביטחון הכללי הפנים את גודל האיום מזמן, פעל בנחישות והגיע להישגים ראויים להערכה. השאלה היא האם אנחנו כעם מבינים. אנחנו במלחמה.
מלחמה על חברה שפויה ודמוקרטית אל מול הקמים עלינו לכלותינו מבפנים. אין כאן ימין מול שמאל, או חלילה חילונים מול דתיים, יש כאן רק דבר אחד - ממלכתיים מול לא ממלכתיים, שומרי חוק מול פורעי חוק, מאמינים במדינה ומשטרה מול המנסים לחרבה.
חשוב שנפנים כי אל מול תוכניתם של מעטים הנחושים למרוד במדינה ובמשטרה עלינו לפעול בכל הכלים העומדים לרשותנו. עלינו לזכור כי החירות, גם אל מול האיומים מבית, אינה מוגשת על מגש של כסף. היא דורשת מאבק מתמיד, ואלמלא תפעל הדמוקרטיה והחברה הישראלית נגדם במלוא העוצמה, נשלם על כך מחיר כבד. זו אינה משימה של השלטון בלבד אלא של כולנו. עלינו להתאחד לא רק ביום האחדות, אלא כל השנה, ולפעול לאיחוי השסעים ולאחדות השורות, גם אל מול איומי הטרור מבית ולא רק מול אויבינו. יחד ננצח, כשאנחנו עם אחד מאוחד ומלוכד נוכל אל מול כל איום מבית ומחוצה לו.
הכותב הוא מנהל “בוחרים דמוקרטיה", הפועלת לחיזוק ערכי הדמוקרטיה והאחדות בעם ישראל.