פדיחות וערכים: השבוע הנורא של אלשיך מוכיח שהוא לא מבין את תפקידו

היום כבר כולם יודעים. זה היה השבוע הכי מאכזב של מפכ"ל המשטרה ה־19, רוני אלשיך. לא עוד המפכ"ל הנכנס, מעתה אמרו המפכ"ל המכהן. השבוע דווקא החל נפלא מבחינתו - אחד מניצביו "חיסל" רוצח מסוכן, ומדיניות ההסתרה וההשתקה שלו נחלה ניצחון, הרואי אפילו. שדרני הפלילים בטלוויזיה, שסוף כל סוף קיבלו בזמן אמת טיפ מוכמן, על הניצב המחסל, השיבו בפרגון דביק חוצה ערוצים ואתרים על "ההחלטה המושכלת" של המשטרה, בהשראת המפכ"ל כמובן, שלא לפרסם את שמו ותמונתו של הרוצח יאן גבריאלוב.

כבר היו אפילו מי שחישבו בדבקות את דרכו לראשות הממשלה, אבל הדרך לשם עוד ארוכה, הוא לכל היותר יכול לנסות לסייע לאשת ראש הממשלה (בינתיים רק הזיק). ניסיון שגרם מבוכה עצומה ליאח"ה החדשה, חוד החנית של המלחמה בשחיתות השלטונית - נושא שהמפכ"ל לא ציין ולו במשפט אחד בנאומו הרשמי הראשון בערב החגיגי שערכו הפוליטיקאים לכבוד כניסתו לתפקיד במשכן הכנסת.

ההתערבות הגסה של אלשיך בהגדרת סיכום החקירה של שרה נתניהו הסירה מסדר היום התקשורתי באחת את קוריוז "הניצב המחסל". עורכי המהדורות, שהחווירו למשמע הודעת מח"ש על ההתאבדות שחשפה גם אותם במערומיהם, לחשו למחרת אנחת רווחה ומיהרו להתעסק בהודעה המקרטעת על אשת ראש הממשלה שנכפתה על דוברות המשטרה, וכך קטף המפכ"ל את כל הכותרות הראשיות, שנואות נפשו.

אומנם למחרת נכפתה על הדוברות הודאה בדבר קיומה של תשתית ראייתית לעבירות פליליות במעון ראש הממשלה (סוף־סוף), אבל גם בהודעה המתקנת הקפיד המפקד העליון לשרבב שוב גחמות אישיות ולא ענייניות. "המפכ"ל סבר ערכית, שלא ראוי לפרסם את ההחלטה בציבור ולהפוך את הדיון המשפטי־מקצועי לדיון ציבורי". כך, ללא שיקולי עריכה בסיסיים, ולעזאזל שיעורי האזרחות והתואר במדע המדינה.

המקומון של המפכ"ל

הדוברת החייכנית של המשטרה, מירב לפידות, התרוצצה לפתע בכל ערוצי הטלוויזיה ותחנות הרדיו "העוינים" בניסיון לצמצם נזקים, אבל מפקדה הישיר, תנ"צ יובל גת, מייסד החטיבה החדשה לאוכלוסייה ודוברות (שם מסורבל, יהיר ופלצני), לא השכיל לנצל את המשבר להיכרות עם הציבור או להקרנת מנהיגות - ערך חיוני אך מדוכא במשטרת ישראל המצונזרת והפרנואידית.

אולי בקרוב נכיר את תנ"צ גת, כאשר מלשכתו ייצא לאור סוף־סוף העיתון האינטראקטיבי המובטח של המפכ"ל, פמפלט שמיועד לנגח כותבי תחקירים על שוטרים אפלים ופקידים חסרי מוסר, ולהציף את הרשת בחדשות טובות מהמשטרה. האם יש דבר כזה בכלל, חדשות טובות במקום המאכלס כל שעות היממה פורצים ונוכלים, סוחרי סמים ונשים, רוצחים ומפוצצי מטענים, ראשי ארגוני פשע ופוליטיקאים מושחתים? אין, אבל אם לביבי (ושרה) יש עיתון חיובי פופולרי, מדוע שלמפכ"ל לא יהיה אחד כזה, או לפחות דפי פייסבוק, יו־טיוב, אינסטגרם וכל הבולשיט המקודם הזה, שכבר תוקצב בעשרות משרות של שוטרים חדשים בשכר גבוה (הייטק), כדי להפציץ תוכן שיווקי ולעשות לייקים.

אלשיך מתחיל להזכיר לי ראשי ערים שחיסלו את העיתונות המקומית החוקרת באמצעות חרם מודעות, במקביל להקמת מקומונים משל עצמם או תמיכה במקומונים מטעמם. בל נטעה, המשבר הנוכחי איננו בין העיתונות לבין המשטרה. עיתונאים פליליים אוהבים להעריץ שוטרים טובים. הם באותו הצד למרות הסלידה ואף התיעוב שמפגין המפכ"ל, שהולך ומצטייר כאחד מאותם בעלי הון שלא אוהבים לקרוא עיתונים, מה שמזמין עליו לחץ תקשורתי ממוקד בעוצמות שלא הכיר מעולם. המשבר מתחיל ונגמר בחוסר הרצון של אלשיך לעשות את השינוי המנטלי מחברות ופיקוד על ארגון ביטחוני־מלחמתי לחברות ופיקוד על ארגון משטרתי־אזרחי, שומר הסף החברתי העליון העומד בחזית דעת הקהל.

מי שסופח מהשב"כ עקב הפרטץ' בצמרת המשטרה מיהר לגלות כי הפרטץ' הוא בכלל בנציגי המעצמה השביעית, המבקשים לקבל כמה שיותר מידע - שזה לתפיסתו מונופול של המשטרה. הבעיה היא שאזרחי ישראל מימין ומשמאל אינם מוותרים בקלות על זכויותיהם, ובכלל זה חופש מידע כזכות יסוד, הם אינם הערבים הפלסטינים שמדוכאים במניפולציות זולות וכוחניות בחקירות אפלות של השב"כ, ודי לחכימא ברמיזא.

חוסר עניין לציבור?

בשבוע שבו ניצב בדימוס עתיר זכויות כמו יואב סגלוביץ', ששלח לכלא כמה שרים, נשיא וראש ממשלה, מצטרף למפלגה הבלתי מזוהה של יאיר לפיד, דווקא המפכ"ל המכהן נפל בפח של אשת ראש הממשלה, שבמשך 20 שנה חוזרת ומתגלה כאישה הכי פדחנית בשכונה. בקיץ 1998, כאשר ערכתי את המקומון הראשון בחיי, קיבלתי טלפון אנונימי על "תקרית לא נעימה" במהלך ביקור של משפחת ראש הממשלה דאז בבית נעוריה של הגברת הראשונה בקריית טבעון הפסטורלית. מכאן התפתח גם הסקופ הראשון על מעלליה.

"רעייתי ואני פרשנו למנוחת שישי בצהריים", סיפר לי מי שרכש אז את הבית ממשפחת בן ארצי. "לפתע אני שומע צפצופי מכשירי קשר והמולה. הצצתי מהתריסים והבחנתי בהמון בלשים בחצר הפרטית, ואז נשמעו דפיקות בדלת. פתחתי ומולי ניצב ראש ממשלת ישראל, בכבודו ובעצמו. הופתעתי מאוד, ללא הודעה מוקדמת? לא היינו מוכנים לדבר כזה בשישי בצהריים, אבל ביבי היה מאוד נחמד, אמר שהם סיימו חופשה בצפון ושרה חשבה לקפוץ עם הילדים שיראו את הבית שבו גדלה. כמובן שהסכמנו. ואז הגברת נכנסה, היא הסתובבה בכל חלקי הבית אוחזת בשני ילדיה, תוך שהיא אומרת 'בואו תראו את הבית שגזלו ממני', שוב ושוב, במרפסת, בסלון, בחדרים, עד שלאשתי נמאס, והיא שאלה, 'מי לקח, מי גזל, קנינו את הבית במיטב כספנו'. שתי הנשים החלו להתווכח, ביבי היה במבוכה גדולה, גם אני. בשלב מסוים אשתי ביקשה ממנה לעזוב את הבית מיד".

זה לא היה הסקופ היחיד שלי מבית נעוריה של שרה נתניהו. זמן מה לאחר אירוע הצעקות עצרו אנשי השב"כ עובד במזבלה של היישוב שפנה בטלפון לגברת הראשונה, והציע לה לקנות ממנו את יומני נעוריה שמצא במזבלה, שאליה הועברה הפסולת שנותרה בבית שנמכר. כמובן שהשב"כ ומערכת המשפט לא הוציאו הודעה על מעצר השווא שנמשך שבעה ימים תחת מעטה כבד של חשאיות, כמו שנהוג לומר במוסד שממנו הגיע המפכ"ל. לרוע מזלם, לעובד המזבלה, עבריין משוקם, היה פה גדול מדי, וכך הגיע הסיפור גם אלי.

סיפורים קטנים מהסוג הזה מלווים את שרה ובנימין נתניהו לכל אורך הקריירה, אין בהם שום דבר פלילי, רק מנטליות בעייתית מאוד לכאורה. מאוד ייתכן שבחקירת אישה אחרת ללא עבר פלילי בחשד להעברת ריהוט גן מהמשרד הביתה, התיק היה נסגר מחוסר עניין לציבור, אבל מי יכול לסגור לאשת ראש ממשלה תיק פלילי מחוסר עניין לציבור? עם זאת, גם אם נתניהו תועמד לדין ותורשע, היא תיהנה מההליך המקובל של ביצוע עבודות לטובת הציבור ומחיקת ההרשעה.