ראש ממשלת ישראל יושב, בפעם הרביעית השנה, מול ולדימיר פוטין, מנהיג המעצמה השנייה בעצמתה בעולם. אני מניח שהדברים המתרחשים שם בתוך חומות הקרמלין ישפיעו על ההיסטוריה שלנו, ואני מקווה שלטובה. אבל במקום שנדון כאן בשאלות הגדולות האלה - כמו אם מדינה פלסטינית מאיימת לקום, או שמא רמת הגולן תעבור בהסכם לבעלות ישראל - אנחנו דנים בפתקי קבלה שהיו או לא היו של העברה בנקאית.
אני מניח שאת מה שאני שואל עכשיו שואלים את עצמם ישראלים רבים: איך יכול ראש ממשלת ישראל לתפקד ולהתרכז מול פוטין (או בביקוריו בסין, בהודו או בארה”ב), כאשר מה שמנקר לו בראש הוא הרעש שהתקשורת הישראלית עושה בלי הפסק מאתמול (שלישי): זאת אומרת, 40 אלף דולר שנתרמו לקרן ששימשה את נתניהו לפעילויות הסברה. “רגע פוטין”, הוא בטח צריך היה לומר באחת השיחות על היחסים בין המדינות, “אני חייב לחפש איזו קבלה מלפני 15 שנה. אתה בטח תבין אותי. כבר חוזר”.
אין מי שלא רוצה לבער מקרבנו שחיתות אמיתית והעברות של מיליונים, אם באמת התרחשו. כרגע, אנחנו לא יודעים אם התרחשו או לא. האם היו אלה מיליון פרנק ישנים, כדברי מר מימרן, החשוד בעבירות מס בצרפת? האם יש למימרן מסמך המעיד על העברת כסף לחשבון הפרטי של נתניהו? האם מדובר בעכברון, בעכבר או בעכברוש? צריך לחכות לתוצאות.
אני אחכה בתחושה העמומה שאכן לא ייצא מזה מאום. כמו שלא יצא מאום מפרשת המתנות שכאילו נלקחו שלא כדין על ידי נתניהו ורעייתו, וכמו שלא יצא שום דבר רציני מפרשת החשבוניות של המוביל מר עמדי. ואני מדבר על שתי פרשיות שכאשר הן התרחשו לא היית יכול לשמוע את עצמך מדבר, כתוצאה מן הרעש הבלתי פוסק של העיסוק בהן.
יאיר לפיד הציע בזמנו בטור שלו, כאשר הוא עדיין היה עיתונאי, לתת לראש ממשלה לעבוד, ולשפוט אותו רק בתום כהונתו. זה נקרא החוק הצרפתי. בגלל הידידות הקרובה של יאיר לפיד עם אולמרט, שנרדף משפטית באותו זמן, סייג יאיר את ההצעה ואמר שהיא תחול רק אחרי תקופת אולמרט.
הייתי אז נגד הרעיון הצרפתי הזה, ואני נגדו גם עכשיו. אין ספק שניתן לטפל בעבירות ובפרשיות שחיתות של ראש ממשלה גם בתקופת כהונתו. אבל אי אפשר שלא לחוש אי נחת מהרדיפה אחרי כל שמועה ובדל שמועה, ושאלה אחת מנקרת כל הזמן במוח: האם היו עושים דבר כזה, בחדווה כזאת, גם למי שאיננו נתניהו?