נכון שעדיין אין מצלמות של "בצלם" במוקדי הבילוי בתל אביב, אבל אין בעיה. מצלמות האבטחה בכל מקום מאפשרות לנו לראות במו עינינו את שניות הרצח בפיגוע במתחם שרונה, וגם בשלל רציחות יהודים אחרות שהיו ויהיו. אתה נכנס לאתר חדשות באינטרנט, לוחץ פליי ורואה מחבלים יורים ביהודים. אלא שלפני שהסרט מתחיל יש פרסומת: 70% הנחה על פריטי אופנה, מכונית חדשה במבצע. זה בסדר, שניות ספורות וזה עובר, וכל אחד גם יודע ללחוץ על "דלג".



לדעתי, אין כמו זה כדי להמחיש את החיים שלנו. אנחנו חיים בתוך טרור ורצח, אבל חגיגת החיים שלנו לא פוסקת לרגע. ידידה משוררת, עדנה מיטווך מלר, צלצלה אלי בבוקר שאחרי הפיגוע וסיפרה שהיא הייתה במתחם שרונה בעת הירי ופונתה בניידת, ואז שאלה לעצתי אם לבטל את הדוכן לספרי שיריה בשבוע הספר שיתחיל השבוע בכיכר רבין. אמרתי לה: "מה פתאום? אל תבטלי, ככה אנחנו חיים בכל נקודה בארץ, מנהריה ועד אילת, מתל אביב ועד החלוצה שבהתנחלויות". כך נמשיך לחיות עד שייעלם הטרור. סליחה, ה"טרור" כמו שכתבו באתר ה"חדשות" של ה־CNN.



חלק מסוד הכוח שלנו הוא בדור הצעיר שלנו. זה אולי לא נראה כך, אבל יש לנו צעירים בעלי הכרת מציאות ומוכנות להקרבה הרבה יותר מאשר אנחנו מבינים. משהו מן היופי הישראלי הזה עלה כאשר עסקו בימים האחרונים בבנים היחידים שדורשים להתגייס ליחידות קרביות. הרבה מן התגובות שהתפרסמו בתקשורת דרשו מהצבא לא להשאיר את ההחלטה לאמהות והציעו שהצבא יחליט לא לגייס בנים יחידים לקרבי וזהו. מה שמעיד על בעיה טובה: צעירים ישראלים רבים מאוד, בנים יחידים, מתעקשים להתגייס ליחידות קרביות אף על פי שיש להם פטור שלא פשוט לעקוף. עומק מוסרי כזה אינו מובן מאליו.



אספר על ראיון שרואיינתי ברדיו במקום קצת לא שגרתי: בקישינב. נשלחתי לקישינב כסופר ישראלי יחד עם הסופר דובר הרוסית אפרים באוך. בין היתר ראיינו אותי ברדיו מקומי (ואפרים תרגם). בין השאלות הייתה גם זו: "איך אתה מסביר את ההקרבה והנכונות של הצעירים הישראלים? אנחנו כאן לא רואים שום נכונות להתגייס לשום מטרה מצד הצעירים שלנו". שאלה נהדרת, בעלת משמעות, דווקא בקישינב, והיא פקחה לי את העיניים. מה שנראה לנו טבעי אינו מצוי בכל מקום.



באותו מישור אני רואה את התגייסות הישראלים למבצע ההתרמה ליהודה הישראלי, החייל שזינק לתוך מנהרה ברצועת עזה בניסיון להציל את סגן הדר גולדין ונפצע אנושות. השלטון הישראלי באטימותו לא מסוגל לממן הנגשה והרחבה בביתו שבעפרה, כי זו התנחלות. ובכן, הישראלים אמרו "אנחנו ניתן", ובתרומות הדסטארט שעוד לא היו כמותן בישראל גויסו בתוך ימים למעלה ממיליון וחצי שקלים, בתרומות קטנות. הישראלים פשוט ירקו בבוז בפניהם של נתניהו, של שר הביטחון הקודם והנוכחי ושל כל שאר השולטים בנו ואמרו: "תודה. לא צריך. אתם לא מסוגלים? ניתן אנחנו".



שבוע חדש, אנחנו מצפים מהערבים לרע ביותר, ומדהים באיזו תכיפות הם עולים על הציפיות האלה. לכן יש מי שמצפים מליברמן להנהיג עונש מוות כפי שהבטיח. יש רעיון טוב יותר. שומע, ליברמן? הכלל מעתה הוא: על כל פיגוע הורסים את הבית של המחבל, ובונים בית חדש בהתנחלות. זה אנחנו, מאז ראשית הציונות: הורסים את הרע ובונים את הטוב.