יש לה, לממשלת ישראל, מספר מסוים של פיגועים והרוגים שהיא יכולה לספוג. יש לה, לממשלה, מספר מסוים של לוויות שהיא יכולה לחיות איתו. יש לה, לממשלה הזאת, מספיק אוויר כדי לחיות עם כמה וכמה ימים של קוצר נשימה. ויש לציבור הישראלי מכסת מוות שהוא יכול להכיל, שהוא התרגל אליה, שהוא מקבל כגזירת שמיים וכאין ברירה.
אחרת זה לא ייתכן. לא יכול להיות שבמשך חודשים מתחוללת אינתיפאדה שלישית ואיש לא עושה דבר. במשך חודשים מסתובבים ברחובות מפגעים, ילדים ואנשים צעירים עם סכינים ורובים, מבקשי נפשם של יהודים. זורעים פחד, מכרסמים בשגרת החיים, מונעים משנאה ומתחושת נקם.
כולם מבינים מה עומד מאחורי הפעולות האלה. ממשלת ישראל לעולם תתייחס להסתה, אבל לעולם לא תדבר על ייאוש. יאשימו את אבו מאזן, את הניה, את הטלוויזיה הפלסטינית, יספרו סיפור שאם רק יהדקו את הסגר או יבטלו אישורי כניסה זה ייעלם. אך שום פעולה בסגנון הפעולות שממשלת ישראל הכריזה שתנקוט בעקבות הפיגוע במתחם שרונה בתל אביב לא תעצור ולו מפגע אחד.
האם מישהו מאמין שמניעה של ביקורי משפחות בישראל בזמן הרמדאן מערערת מוטיבציה של אדם לבצע פיגוע? האם מישהו באמת חושב שמניעת תפילה בהר הבית גורמת לצעיר פלסטיני לחשוב פעמיים לפני שהוא יוצא מהבית עם סכין? הרי כולם, כולל תומכי ליברמן ונתניהו ובנט, מבינים שמדובר בצעדים קוסמטיים. כולם מבינים שלממשלה הנוכחית אין תשובה לטרור המפגעים הבודדים או הקבוצות המקומיות ומה שנעשה נעשה כי צריך לעשות משהו.
אבל נתניהו ושריו מכירים את ישראל ואת הישראלים. הם מודעים למה שהציבור מוכן ויכול לחיות איתו בשם היעדר מדיניות והחלטה מה עושים עכשיו כדי שבשנים הבאות העסק לא יידרדר. הם מבינים שדקירה פה ושם או אירוע ירי עם ארבעה הרוגים זה לא מה שיגרום לישראלים לצאת לרחובות או לערער את יציבות הממשלה. ועכשיו, כשליברמן הוא חלק מהקואליציה, אין אפילו מי שיתקוף אותם מימין, אז הם בכלל יכולים לישון בשקט.
כשיש פיגוע בשטחים, כשחלילה נהרגים מתנחלים, הממשלה מאשרת עוד 100 יחידות דיור וקונה שקט יחסי. כשיש פיגוע בתל אביב, אין אפילו צורך לפצות אף אחד על הדם שנשפך. אף תל אביבי לא ידרוש החלה של תמ”א 38 על כל בנייני העיר בעקבות הפיגוע האחרון. ולכן לא צריך בכלל מדיניות והחלטה מה עושים עם הפלסטינים. הכל נכנס במסגרת העצב, הכאב וחוסר האונים שהממשלה הזאת מוכנה להם, ושהיא יודעת שגם הציבור יכול לחיות איתם.
כל עוד ממשלת ישראל חשה שהיא על קרקע בטוחה, היא לא תעשה דבר. היא תדחה את כל היוזמות הבינלאומיות בהינף יד, תכנס את הקבינט בפומפוזיות כדי לצאת עם החלטות שאין להן שום משמעות, תנוע על הטווח שבין הצהרות סתם להרס ביתו של המחבל. היא מקסימום תתקוף בעזה מהאוויר אפילו שהמחבלים באו מהכפר יטא שבחברון. אבל פעולה מדינית, כזאת שתיגע בשורשי הסכסוך ותדרוש גם לשלם מחיר, זה לא יקרה.
ממשלת ישראל יודעת שיהיו עוד פיגועים והיא לוקחת את זה בחשבון. מבחינתה כל עוד מדובר במספר נפגעים סביר, בתחושה הציבורית שזה מה שיש, זה עדיף על כל ניסיון לייצר תהליך מדיני. הניסיון המינורי ביותר לפתוח במשא ומתן יפגע בממשלה הרבה יותר מאשר פיגוע זה או אחר, כואב, צורב ונורא ככל שיהיה. נתניהו ושריו מבינים את המשוואה הזאת מצוין, וזאת הטרגדיה של כולנו.