אפקט המינוי: נתניהו נחוש למנוע מאביגדור ליברמן הישגים

1. חלפו בקושי שלושה שבועות מאז הוחלט למנות את אביגדור ליברמן לשר הביטחון, והתוצאות כבר נראות בשטח. לא כל כך בזכות פעילותו, כמו בגלל חששו של ראש הממשלה בנימין נתניהו מפניו. חשש שבא לידי ביטוי בשני תחומים: הסכם הפיוס עם טורקיה, שצפוי להיחתם בשבוע הבא, וחידוש ההסכם לסיוע ביטחוני עם ארה"ב.

המכנה המשותף לשני המקרים הוא רצונו של נתניהו למנוע מליברמן לזקוף לעצמו הישגים שיניבו לו רווחים פוליטיים בזירה הפנימית בישראל, ולהבהיר לכל מאן דבעי מי הבוס, מי האיש שעל פיו יישק דבר בתחום המדיני־ביטחוני־אסטרטגי. כתוצאה מכך צפויים שני מהלכים, שמשמעותם מנוגדת. ליברמן מתנגד להסכם הפיוס עם טורקיה ומצדד בחתימה מהירה על ההסכם עם ארה"ב - סיבה טובה ומספקת לנתניהו לפעול בדיוק להפך.

וכך, רבים הסיכויים שבשבוע הבא, לאחר שנים של מו"מ, יושג הסכם הפיוס עם טורקיה. צוותים של שתי המדינות ייפגשו ביום ראשון בבירה אירופית, ולמעשה מרבית הפרטים כבר סוכמו. נתניהו התנצל ב־2013 בשיחת טלפון עם נשיא טורקיה (אז ראש ממשלה) רג'פ טאיפ ארדואן על תקרית הספינה "מאווי מרמרה", שבמאי 2010 ניסתה בצעד ראוותני להסיר את ה"מצור" מרצועת עזה. במבצע הכושל של שייטת 13 להשתלט על הספינה נהרגו תשעה אזרחים טורקים. ישראל הסכימה לשלם כ־25 מיליון דולר פיצויים למשפחות ההרוגים.

שיקום עזה בעד סילוק החמאס

לאחרונה גם נענתה ישראל לבקשה שלטורקיה תהיה דריסת רגל אזרחית־כלכלית בעזה. אנקרה תעניק לממשלת חמאס ולאוכלוסייה סיוע, תקים בית חולים ויחד עם גרמניה תבנה תחנת כוח שתספק חשמל. כל הציוד יעבור דרך נמל אשדוד, ולא ישירות לעזה כפי שתבעה טורקיה. בתמורה תחוקק טורקיה חוקים שימנעו מאזרחיה להגיש לבתי משפט מקומיים או בינלאומיים תביעות נגד קצינים או פקידים ישראלים, בגין מעורבותם בתקרית.

אבן הנגף העיקרית הייתה נוכחותה של מפקדת הזרוע הצבאית של חמאס על אדמת טורקיה. ישראל דרשה את סילוקה, טורקיה התנגדה, והמו"מ נתקע. אחר כך טורקיה התרככה והסכימה לגרש משטחה את ראש המפקדה סלאח ערורי. ערורי הכווין והפעיל חוליות טרור בגדה, כולל זו האחראית לחטיפה ולרצח של שלושת תלמידי הישיבה ביוני 2014, שהיו למאיץ שחולל את צוק איתן. אך ישראל לא הסתפקה בכך ודרשה שטורקיה תסגור את המפקדה ולא תרשה לפעילי הזרוע הצבאית של חמאס לפעול בשטחה. נראה שגם בנקודה זו טורקיה התקפלה, ותגרש כל פעיל חמאס שישראל תזהה כאיש טרור. עם זאת, חמאס יוכל להמשיך להחזיק בטורקיה במשרדים שבהם תתקיים פעילות פוליטית ודתית.

אם אכן יושג ההסכם, יחזירו שתי המדינות את שגריריהן לתל אביב ולאנקרה ויחדשו את שיתוף הפעולה הביטחוני ביניהן, כולל תמרונים צבאיים משותפים. בנוסף יחתמו על הסכם לשיתוף פעולה בתחום האנרגיה, שבמסגרתו תספק ישראל גז לטורקיה. עם זאת, הסכם הפיוס, אם אכן ייחתם, לא יחזיר את הגלגל לאחור. יחסי ישראל־טורקיה לא ישובו להיות מה שהיו, ובוודאי ששיתוף הפעולה הביטחוני־מודיעיני לא יהיה הדוק ואינטימי כפי שהיה בעבר.

ליברמן רוצה לחתום עם ארה"ב

בדומה לזירה הטורקית, גם תרומתו של ליברמן ליחסים עם ארה"ב היא אינסטרומנטלית ולמורת רוחו. שר הביטחון לא הסתיר את תמיכתו בזירוז המו"מ. הוא מצדד בחתימה מהירה על הסכם חדש לעשר שנים, שיעניק לישראל החל מ־2018 סיוע ביטחוני משופר של בין 3.7 מיליארד ל־4 מיליארד דולר לשנה, ובסך הכל קרוב ל־40 מיליארד דולר לעומת כ־30 מיליארד שקיבלה ישראל מאז 2007.

ההסכם יכול היה להיחתם כבר לפני חודשים, אך נתניהו, משיקולים האופייניים לו ושאינם תמיד עניינים (עימות עם אובמה, שיסוי הרוב הרפובליקני בקונגרס בנשיא), עיכב את המו"מ. כעת הוא חש לחוץ. בשבוע שעבר הביע מקור ביטחוני המקורב לליברמן ("הארץ" זיהה אותו כליברמן עצמו) תמיכה בחתימה מיידית על ההסכם.

השבוע סייר ליברמן בארה"ב ונפגש עם עמיתו שר ההגנה אשטון קרטר, שהיה כלפיו לבבי במיוחד ואף העמיד לרשותו מטוס שהטיסו ליעדים שונים במדינה. אף שבהודעה לאחר פגישתם נכתב כי השניים דנו "בנושאים משותפים" ולא הוזכרה סוגיית הסיוע הביטחוני, ברור שהם דנו בה. לשכת נתניהו מיהרה להבהיר כי רק הוא ואנשיו - המועצה לביטחון לאומי - מוסמכים לנהל מו"מ על הסכם הסיוע החדש.  בקיצור, המסר של נתניהו הוא "ליברמן לא רלוונטי". לא מן הנמנע שהמאבק הזה על קרדיט ואגו יבשיל לעיכוב מכוון נוסף בחתימה על הסכם שיכול היה וחייב היה להיחתם מזמן. על כך נאמר שהכל אישי.

2. השבוע ביקר בישראל ד"ר לאסינה זרבו, וגרם לתקרית דיפלומטית קלה שאילצה את משרד ראש הממשלה לפרסם הכחשה ואת סוכנות הידיעות איי־פי לפרסם תיקון והבהרה. זה לא קרה באשמתו. זה נבע מכך שהוא עומד בראש ארגון בינלאומי שחלק מהתקשורת מתקשה להבין את מטרותיו ותפקידו.

ד"ר זרבו הוא גיאו־פיזיקאי מבורקינה פאסו, שזה כשלוש שנים עומד בראש סוכנות של האו"ם המוכרת בראשי התיבות CTBTO - "ארגון האמנה למניעת ניסויים גרעיניים" (אמנ"ס). האמנה אוסרת על ביצוע ניסויים גרעיניים בכל מקום: ביבשה, מתחת לפני הקרקע, בים, מתחת לפני הים, באטמוספירה ובחלל החיצון. ככל הידוע, מאז 1998 מקפידות כל אומות העולם שלא לבצע ניסויים גרעיניים, פרט לקוריאה הצפונית.

זהו ביקורו הרביעי בישראל של ד"ר זרבו, והשני מאז שנכנס לתפקידו. מטרת ביקוריו הייתה לשכנע את ישראל לאשרר את האמנה. ישראל הייתה מראשוני המצטרפות לאמנה - היא חתמה עליה כבר ב־1966. היא פעילה בארגון ולאחרונה התקיים בה ובירדן תרגיל לניסוי מכשירי ניטור ובדיקת כשירות הצוותים שאמורים לנטר ניסויים גרעיניים (וכתוצר לוואי גם כל פעילות סיסמית אחרת), אך מאז ועד היום היא מסרבת לאשררה.

ישראל אינה לבדה. עוד שבע מדינות - ארה"ב, סין, הודו, פקיסטן, קוריאה הצפונית, מצרים ואיראן - מסרבות לעשות זאת. ללא אישרורן, האמנה אינה בתוקף, אף שבפועל היא מתקיימת זה 20 שנה. התנגדותה של ישראל לאשרר את האמנה לכאורה אינה עקרונית. היא תעשה זאת "בבוא הזמן", כשיבשילו התנאים במזרח התיכון, או בלשונו של נתניהו לאחר פגישתו ביום שני עם ד"ר זרבו: "סוגיית האשרור תלויה בהקשר האזורי ובעיתוי המתאים".

ד"ר זרבו, בשילוב של אופטימיזם, תמימות ובעיקר מחויבות לקוד הדיפלומטי, אמר לאחר הפגישה כי הוא משוכנע שישראל תאשרר את האמנה. סוכנות הידיעות איי־פי הבינה מכך שישראל מסכימה כבר עתה לאשרר. לאחר שקיבלה פניות ממשרד החוץ ומלשכת ראש הממשלה, היא תיקנה את הטעות. אך בעיתונות הישראלית, שלא ממש התעניינה בביקור, התבלבלו עוד יותר. היו מי שמיהרו לדווח בטעות כאילו ישראל אינה מוכנה להתחייב שלא לבצע ניסויים גרעיניים.

ובכן, ישראל עדיין מחויבת לאמנ"ס, וככל הידוע היא מעולם לא ביצעה ניסוי גרעיני. בוודאי לא במזרח התיכון. בעבר היו דיווחים בתקשורת הבינלאומית כי ב־1979 נתגלה הבזק מסתורי באטמוספירה באוקיינוס ההודי, והוא יוחס לפי אותם פרסומים זרים לניסוי גרעיני שביצעה דרום אפריקה עם מעורבות ישראלית.

ב־1997, לאחר פירוק משטר האפרטהייד, הגעתי לדרום אפריקה להכין כתבות על שיתוף הפעולה הצבאי והגרעיני בינה לבין ישראל. במסגרת התחקיר ראיינתי בקייפטאון את סגן שר החוץ פאהד עזיז. הוא אישר כי ההבזק נוצר כתוצאה מניסוי גרעיני, אך לא היו לו פרטים נוספים או שלא היה מוכן לגלותם. בעקבות הפרסום ב"הארץ" מיהר עזיז להכחיש את הדברים והסביר כי לא הבנתי אותו. שיהיה.

מזרח תיכון ללא נשק גרעיני

האם מדינה יכולה להחזיק בנשק גרעיני בלי לנסותו? המומחים חלוקים. יש מי שסוברים שהתשובה חיובית, אם כי כמובן יש סכנה בדבר, כמו לגבי כל מתקן או חפץ שמחזיקים בו בלי לנסותו. לפי חלק מהמומחים, אפשר לפצות על היעדר של ניסוי גרעיני ממשי באמצעות הדמיות מחשב של ניסוי גרעיני. מה עוד שלפי פרסומים זרים (כולל בספרי "מלחמות הצללים", שחובר יחד עם העיתונאי האמריקאי דן רביב ויצא לאור בארה"ב), ישראל הצליחה להשיג נתונים ומידע על ניסויים של מדינות אחרות, בעיקר מצרפת, שגם סיפקה לישראל את הכור הגרעיני בדימונה.

בהסתמך על פרסומים זרים, ישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון שמיוחס לה מאגר נשק גרעיני גדול - לפחות כ־80 פצצות. במילים אחרות ועל סמך אותם פרסומים, לישראל יש מונופול גרעיני באזור. נכון שעיראק של סדאם חוסיין וסוריה של בשאר אסד חתרו לפתח נשק גרעיני, אך חיל האוויר של ישראל - בהפצצה ביוני 1981 שעליה לקח אחריות, ובספטמבר 2007 שמיוחסת לו - דאג שלשתיהן לא יהיה נשק כזה. גם לוב של מועמר קדאפי ניסתה לפתח תוכנית גרעין, אך משנתגלה הדבר היא הסכימה ב־2004 להתפרק ממנה מרצונה.

גם איראן חתרה, ובנחישות, כ־20 שנה להשיג נשק גרעיני, עד שנבלמה בעזרת ההסכם עם המעצמות שנחתם לפני כשנה. לפי ההסכם צמצמה איראן מרצונה את יכולתה להעשיר אורניום, פירקה את הכור שבנתה באראק שבו התכוונה לייצר פלוטוניום, והוטלו עליה מגבלות קשות לעשר שנים. מכאן, שאף מדינה מזרח תיכונית מעולם לא ביצעה ניסוי גרעיני.

מסתפק במועט

אף על פי שהמזרח התיכון לא ידע ניסויים גרעיניים ושכל מדינות האזור חתומות על אמנ"ס, הגיע ד"ר זרבו לישראל עם הצעה חדשה ומעניינת: לא רק לשכנע את ישראל לאשרר את האמנה - אלא גם להציע לה להצטרף להצהרה שלפיה המזרח התיכון יוכרז כאזור שאסור לבצע בו ניסויים גרעיניים. אלא שאין צורך בהצהרה כזו, או בהקמת מנגנון מיוחד לשם כך, משום שבפועל כאמור כל מדינות האזור, כולל ישראל, מחויבות לאמנ"ס ואסור להן לבצע ניסויים גרעיניים.

כפי שהסביר לי זרבו בראיון שקיימתי עמו באמצעות דואר אלקטרוני, מה שמניע אותו הוא הניסיון לקצר תהליכים. לעומת החתימה על אמנ"ס, ישראל לא הצטרפה לאמנה למניעת הפצתו של נשק גרעיני (NPT), שאוסר על כל מדינה, למעט חמש המעצמות הגדולות בעלות זכות הווטו במועצת הביטחון, להחזיק בנשק גרעיני.

זה שנים מנסות הליגה הערבית, בהנהגת מצרים, והסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), לקדם יוזמה להכריז על המזרח התיכון כעל אזור חופשי ונקי מנשק גרעיני. ברור שמשמעות החלטה כזו היא פירוקה של ישראל מנשקה הגרעיני, שכל העולם ואשתו מניחים שיש לה. גם כאן ישראל אינה מתנגדת עקרונית להצעה. היא רק מתנה, ולדעתי בצדק, שורה של תנאים שבפועל יטרפדו כל סיכוי למהלך. לטענת ישראל, הקמת מזה"ת חופשי מנשק היא שלב אחרון בתהליך. יש להקדים לו את הכרת כל מדינות האזור בזכות הקיום של ישראל, הקמת סידורי ביטחון ופירוק כל מדינות האזור מכל סוגי הנשק להשמדה המונית - כימי וביולוגי - ולא רק גרעיני, כמו גם באמצעי השיגור שלהם.

בראיון עמו הסביר ד"ר זרבו את הצעותיו, אף שהסיכויים שישראל תאמץ אותן הם קלושים. "במקום לנסות להגיע לכוכבים, אפשר לנסות להסתפק בירח", אמר. "הכוכבים" במקרה זה הם מטאפורה לרעיון לכונן מזרח תיכון חופשי מנשק גרעיני. "אני יודע שהרעיון תקוע", הוסיף, ולכן "הירח" שלדעתו אפשר להגיע אליו, הוא הצעתו להכריז על אזור שאסור לבצע בו ניסויים גרעיניים.

"הרעיון של אזור חופשי מניסויים במזרח התיכון הוא גשר, שנועד לסייע בקידום כינונו של מזרח תיכון חופשי מנשק גרעיני".

אבל בינתיים, אתה לא מצליח לשכנע את ישראל (ואת איראן ומצרים) לאשרר את אמנ"ס.

"כבר עתה אמנ"ס יצרה טאבו נגד ניסויים גרעיניים, דבר שמצמצם את סכנת הפצתו של נשק גרעיני במזה"ת. ישראל לא תפסיד שום דבר אם תאשרר את אמנ"ס. האשרור יביא לכך שהאמנה תהיה מיושמת גם בפועל, ומערכת הפיקוח שלנו בזמן אמת תשודרג, כך שיהיה קשה לגורם כלשהו להסתיר מתקן גרעיני. וכל ניסיון כזה יביא לפעולה בינלאומית מהירה נגד המפרים את האמנה".