דוח הקוורטט, שאמור להתפרסם בימים אלו, כולל לפי דיווחים ביקורת קשה ונוקבת על מדיניות ההתנחלות של ישראל. הדוח נוסח ולמעשה היה אמור להתפרסם לפני למעלה מחודשיים. הפרסום הושהה כדי למנוע הצטלבות עם פרסום היוזמה הצרפתית לחידוש המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים וכדי לא להסיט את תשומת הלב ממפגש שרי החוץ שזימן נשיא צרפת פרנסואה הולנד לדיון מוקדם על היוזמה.
המהלך הצרפתי צובר תאוצה. שרי החוץ של מדינות האיחוד האירופי הביעו בשבוע שעבר תמיכה מלאה ביוזמה. עכשיו חשו נציגי הקוורטט כי העיתוי מתאים לפרסום והפצת הצהרתם הביקורתית נגד ישראל.
חלק גדול מתוכן דוח הקוורטט כבר הודלף ופורסם. לפי דיווחים מוקדמים, הדוח הוא ביקורתי במיוחד בנושא מדיניות ההתנחלות של ישראל. דווח גם כי ראש הממשלה בנימין נתניהו ביקש מנשיא רוסיה ולדימיר פוטין "לעשות משהו" לריכוך ההשתלחות בישראל הכלולה בדוח. כמו כן, ראש הממשלה צפוי להיפגש השבוע באיטליה עם שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי במאמץ לשדלו לפעול נגד היוזמה הצרפתית.
החששות של ישראל מפני הביקורת נגדה בדוח הקוורטט וגם המאמץ המיוחד של ראש הממשלה לסכל את היוזמה הצרפתית הם מוגזמים, נחפזים מדי ואולי אף נמהרים. הקוורטט, שהוקם ב־2002 ושמשתתפים בו נציגי ארצות הברית, רוסיה, האיחוד האירופי והאו"ם, אינו גוף בעל סמכויות אופרטיביות ולהצהרותיו משמעות מילולית וסמלית. הקוורטט קיים עשרות ישיבות, אחדות מהן בדרג שרי חוץ, שדנו בהצעות לקידום פתרון מדיני לסכסוך הישראלי־פלסטיני. אבל במרוצת השנים פחתו כינוסי הקוורטט, ובפעם האחרונה התכנס הגוף באוגוסט של השנה שעברה בשולי כינוס הוועידה לביטחון שהתקיים במינכן בהשתתפות שרי החוץ של חמש המעצמות.
בהצהרה שפורסמה אחרי המושב במינכן הודגשה "החשיבות של חידוש המשא ומתן בין הצדדים בהקדם האפשרי במטרה להשיג שלום צודק, יציב וכללי על בסיס החלטות האו"ם 242 ו־338".
המושב האחרון במינכן, כמו ישיבות קודמות, גילה כי הגוף בעל ארבע הצלעות הוא בעצם במה לחילופי דעות על המצב במזרח התיכון ורחוק מאוד מלהיות מנוף לקידום פתרון לסכסוך.
לכן גם אם הדוח הצפוי יהיה קשה לישראל, הוא לא יישא שום משמעות מעשית שצריכה לעורר דאגה מדינית מיוחדת בירושלים. יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן אולי לא חשב על כך. אבל כאשר סירב להיפגש עם הנשיא ראובן ריבלין בבריסל, אבו מאזן הפחית מראש מהמשמעות ההצהרתית של הביקורת על ישראל במסגרת הקוורטט.
היוזמה הצרפתית היא מהלך רציני שאי אפשר ואסור להתעלם ממנו. אבל חשיבותה והריאליות שלה מוטלים בספק גדול, והסיכויים שאכן תניב פריצת דרך בעתיד הנראה לעין קלושים ביותר. הסיבה לכך היא שארצות הברית שקועה עד מעל לראשה במרוץ לנשיאות. החודשים הבאים הם עיתוי שאינו יכול להיות גרוע יותר למהלכים מדיניים שאפתניים במיוחד שנועדו לשבור קיפאון מדיני ממושך.
בלי מעורבות פעילה וישירה של ארצות הברית, אין סיכוי לתזוזה כלשהי בכיוון של פתרון אמיתי לסכסוך. מעורבות כזאת אינה באה בחשבון בחודשים הבאים. גם אם הנשיא ברק אובמה או שר החוץ קרי יביעו אהדה ליוזמה הצרפתית, זה יהיה מן השפה ולחוץ. גם אחרי שנשיא או נשיאה חדשים ייכנסו לבית הלבן, ממתין להם סדר עדיפויות שהסכסוך הישראלי־פלסטיני איננו בדיוק בראשו.