מתחיל ונגמר בכבוד: האיתות שנותן ההסכם עם טורקיה לטרור

אבל אפילו ישעיהו, למרות הגדרת התפקיד שלו כנביא, לא היה יכול לשער מי הוביל את עם ישראל לחרפה שבה הוא שרוי ממש עכשיו, אלא הוא רק מבטיח שה’ הוא זה שיסיר אותה. כי מי שהוביל אותנו לחרפה, לחגיגות הניצחון של אויבינו בארץ ובעולם ולנאום של ח”כ חנין זועבי מעל במת כנסת ישראל הם המנהיגים שלנו. אלו שיום לפני הרצח החליטו לפצות את המחבלים שהכו את חיילי צה”ל על המרמרה ב־21 מיליון דולר. 
 

אני מציעה שמנהיגינו לא יעשו איפה ואיפה ולא יעדיפו מחבל אחד על משנהו, אלא יפעלו בשוויון; כפי ששילמו מיליוני דולרים למי שניסה לרצוח את חיילי השייטת בלב ים, ראוי שישלמו למשפחת מוחמד טראיירה, הנער בן ה־17 שרצח את יפה אריאל.
 

מה שאותת הקבינט ביום רביעי לאויבים שלנו הוא שמשתלם לרצוח אותנו בכל מובן. מצד אחד אנחנו לא מונעים את הרצח הבא או מענישים את הרוצחים הנוכחיים או את בני משפחותיהם. אנחנו לא מגרשים את החמולה למדינה אחרת, למען הצדק ולמען יראו וייראו. אנחנו לא מחרימים להם את האדמה ובונים עליה בתים ליהודים. אנחנו מכילים, במקרה הטוב, ומפצים אותם במקרה הנורא. אנחנו במו ידינו מממנים טרור. איך נלין על אויבינו.
 

ה’ יסיר את חרפת עמו, כי המנהיגים שלנו רק מוסיפים עליה. תגידו שהמאבק לכבוד הוא עניין לבנטיני שזר לנו, אבל מי שנותן לכבוד הלאומי שלו להירמס לעולם לא ינצח בקרב. אנחנו צריכים את הכבוד הזה ואנחנו מחויבים להגן עליו, וההשתוללות בעת נאומה של חנין זועבי היא הראיה שההסכם הזה הוא דריסת הכבוד הזה. זועבי רק הצביעה על כך. 
 

יגיד כל פלסטיני שמה שהכי חשוב לו זה הכבוד והאדמה. כשהוא רואה שהיהודים מבזים את עצמם, וחרפתם מתנוססת בראש כל עיתון, אנחנו קלים בעיניו. נקלים בעיניו. כך בדיוק יוצא ילד בן 17 וקופץ מעל הגדר של קריית ארבע, עיר הגיבורים. כי מי אנחנו בכלל, עם בלי כבוד לכבוד ובלי כבוד לאדמה? הנער הזה, בכל שנותיו, לא שמע את המושג “תשובה ציונית הולמת”. אז מה מונע ממנו לדלג כל הדרך למשפחה השכולה הבאה? ד