על פי סקר חדש שפורסם לאחרונה ובוצע על ידי חברת "ויזייר", אשר בחנה את הכנסתם של 165 אלף עובדים מ־31 חברות בארצות הברית, עולה נתון אחד מעניין ומכעיס: לפי הדוח, בגיל 32 מתחיל שכרן של הנשים לצנוח לכ־90% משכרם של הגברים בני אותו הגיל. עד גיל 40 שכרן נופל ל־82% משכר הגברים. במהלך תקופה זו שיעור הגברים המקודמים לתפקידי ניהול גבוה בהרבה משיעור הנשים המצליחות לטפס בסולם הדרגות.
גם אצלנו בישראל המצב לא מזהיר בלשון המעטה, ואפליית השכר היא עוד יותר מקוממת. על פי דוח הממונה על השכר במשרד האוצר לשנת 2014, שכר הברוטו הממוצע לגברים בחברות ממשלתיות עמד על 22 אלף שקל לעומת 15 אלף שקל לנשים, וברשויות המקומיות פערי השכר עמדו על 12 אלף שקל לגבר לעומת 9,000 שקל בלבד לאישה. הדבר חמור עוד יותר דווקא משום שמדובר במגזר הציבורי אשר אמור להתוות מדיניות ודרך כדי להשפיע בסופו של יום על המגזר הפרטי, אך נתונים עגומים אלו רק מצביעים על היעדר מדיניות ואוזלת יד של משרדי הממשלה הרלוונטיים.
חרף השיפור בשיעור ההשתתפות של נשים בשוק העבודה, עדיין ניתן להצביע על פערים מגדריים עמוקים המאפיינים את שוק העבודה בישראל ובאים לידי ביטוי לא רק באפליית שכר, אלא גם בייצוג חסר של נשים בעמדות בכירות ובעמדות ניהול, שכר נמוך מזה של גברים עבור עבודה דומה וייצוג יתר במשרות חלקיות ובמקצועות הנתפסים "נשיים" כמו חינוך, טיפול וסיעוד, שתנאי השכר שלהם נמוכים יחסית.
עולם התעסוקה בישראל מעמיד בפני נשים אתגרים וקשיים משתנים. כל עשור והמשוכות שלו. בגילאי ה־30, אותם כאמור דוגם הסקר של חברת "ויזייר", מוצאות עצמן נשים ישראליות רבות מנסות לתמרן בין הורות לילד אחד או יותר (בממוצע יותר מפי שניים בהשוואה לנשים אירופאיות) ובין התקדמות בקריירה.
אחת הדרכים להתמודד עם מתחים אלו היא חקיקה, ואכן בשנים האחרונות אנו עדים ליותר חקיקה מקדמת שוויון, במיוחד לנוכח העובדה החשובה כי מספר חברות הכנסת נמצא במגמת עלייה חדה . גם הקצאת תקציבים רבים לצמצום המתח שבין אמהות לעבודה, מתן תמריצים למעסיקים על העסקת נשים מבוגרות ושינוי מדיניות האכיפה של חוקי העבודה הינם צעדים שיכולים לחולל שינוי לטובה. אך צעדים אלו בלבד לא יוכלו לדכא אפליות תרבותיות, חברתיות וכלכליות בין המינים שנוצרו לאורך עשרות שנים. התמודדות עם אפליה זו דורשת גם לפעול לגיבוש הסכמות עם מעסיקים וארגוניהם, ארגוני זכויות נשים והחברה האזרחית, לדרכי הפעולה וההתנהלות הראויות והנכונות לכלכלה מפותחת ומתקדמת כזו של מדינת ישראל.
הכותבת היא יו"ר ועד עובדי סלקום