סוף השבוע היה מתעתע. רוג'ר פדדר מפסיד לרובוט קנדי; אנדי מארי עולה לגמר ווימבלדון ומקבל סיכוי להיות הסקוטי הראשון שמתנתק מבריטניה, אם סופסוף ינצח; סרינה מתייחסת ליריבותיה כאל אבק שיש לטאטא מהדשא בווימבלדון, ועכשיו היא זקוקה לעוד תואר מייג'ור אחד כדי להיות הטניסאית הגדולה בהיסטוריה - שחורה בספורט לבן ואליטיסטי. מאז ימי השיא של הגולפאי טייגר וודס לא ייבבה העסקונה הלבנה בשקט על הכר בחדר כפי שייבבה אתמול. אגב, להשוות שיא של טניסאית גרמנייה זו לא אמירה שקטה, זו הצהרה. אבא ריצ'רד, שגידל שתי בנות לפסגת הפירמידה בקומפטון, סוג של גטו שחור באל.איי, בטח מבסוט.
זו שבת ראשונה בלי יורו, והחברים שלי איבדו עניין מזמן. הם כבר חזק בליגה, לא מרגש אותם הטורניר. נכון שהליגה שלנו והכדורגל שלנו הם סוג של פארטיה חובבנית, אבל זו פארטיה שלהם. הם מתקשים להתרגש מגריזמן, פאייט ופוגבה. לרונאלדו הם בכלל מתייחסים כמו אל יצור גלקטי שונה, ואת הילד רנאטו הם היו מתחילים לספור אם היה חותם במכבי ת"א.
דווקא אני, "אורדון" שבע תלאות, התחלתי ליהנות מאוד מהיורו, לפחות בשלב ההכרעה. לראות את איסלנד מדיחה את בלגיה זה מהות האנדרדוג. לראות את גרמניה עפה, על אף היותה עדיפה במשחק, זה דז'ה וו של הרזיסטנס נלחמים בצבא הרייך הגדול באמצעים נחותים, אבל מגרשים אותו. אין דבר יפה יותר לצפייה בכדורגל מאשר גרמניה חוטפת בראש. פשוט מראה של ההיסטוריה. וכולם יודעים שזה הפסד מקרי וזמני, ועוד שנתיים ברוסיה הם שוב באים כדי לנצח.
המציאות הותירה אותנו עם צרפת ופורטוגל בגמר. הפייבוריטים המארחים ידועים כמאוסים, אבל גם אם בוחנים את ההתייחסות של פורטוגל לעם היהודי לדורותיו מגלים קלגס משמיד ומתעלל, במשך מאות שנים מהמאה ה־15 בשיטות שהשטן לא ברא.
אבל כפי שלא נאשים את גריזמן באמברגו של הצרפתים, ניתן את אותו אשראי לרונאלדו, נאני, רנאטו ופפה. האחרון מבחינתי הוא הפתעת הנבחרת, ואם ישחק הערב, תהיה לנוכחותו השפעה ניכרת. פפה זה לא הבלם האלים של ריאל והנבחרת. בהיעדר סיוע ממשי במרכז ההגנה הוא מכסה חצי מגרש, ועם משחק ראש מדהים מנקה את הרחבה. הרי רונאלדו לא יירד כדי לסייע לו, רונאלדו כבר חושב על כדור הזהב בסוף השנה, עם הגביע של ריאל מדריד, וגביע בשאיפה הערב. אז פפה עובד בשביל מקומו בהיררכיה, ועושה את זה יופי. השאלה אם הוא כשיר, כי צרפת אינה וויילס.
לא יודע איך עובד התמהיל אצל דשאן, עם 5־6 שחורים בהרכב, ואם פוגבה מאוהב בגריזמן, שהוא בכלל תוצר ספרדי (בצעירותו לא האמינו שיתפתח פיזית להיות כוכב), אבל בדשא רואים פרגון. וזו אולי ההצלחה הגדולה של המאמן שזרק את בנזמה מהנבחרת, ביטל לכאורה את המוטיבים הגזעניים בסגל, והם רחוקים 90־120 דקות מעוד תואר אירופי.
הכישרון בשתי הנבחרות יכול להבטיח לנו משחק מהנה. אבל הטקטיקה והזהירות, והפחד להפסיד, עלולים לגרום לסיוט. ואם הטקטיקה תניב תיקו ללא שערים, זה בכלל יהיה מפגע ספורטיבי. לא רוצה לראות אלופת אירופה לאומות שמשיגה תואר בבעיטות הכרעה. השיטה הזו היא סוג של ריקבון, וההארכה לפניה היא משהו ארכאי שחייב להתבטל. אבל אירופה תהיה סלחנית במקרו של 2-2 או 3-3 בשאיפה, אם ניאלץ להמתין להכרעה בפנדלים.
מישל פלאטיני, שהודח בבושה, יכול להיות גאה גם בשיפוט שהביא את צרפת לגמר. הצופים לא צריכים שחזור הערב בסטאד דה פראנס עם שיפוט ביתי. היורו יסתיים הערב, ובק"ק כתריאלבקה מקווים שיגדילו את מספר המשתתפות ל־40 כדי שניצור אשליה שאנחנו לא רק משתתפים במוקדמות, אלא גם מתחרים. זה לא יספיק לנו. אם המספר יעלה ל־48 אנחנו נהיה שם כמעט בוודאות. אבל רק כמעט, לא להתלהב.