קו מקשר עובר בין כל הרוגי תאונות הדרכים שאירעו אתמול - את כולם אפשר היה להציל. בת 48 נהרגה בתאונה בין שתי מכוניות בכביש הערבה. ידוע ומוכר כי מדובר בכביש דמים, ציר הולכה עמוס וראשי לעיר אילת, במיוחד בעונת הקיץ העמוסה בנופשים. הפרדה קשיחה בין הנתיבים הייתה מונעת מאותו רכב לסטות מהנתיב ומונעת את התאונה. אותה גדר בטון מפחיתה את תאונות הדרכים ב־35% במקומות שבהם היא מוצבת.
שני צעירים נהרגו ושניים נוספים נפצעו בתאונה בין קיבוץ שובל לבית קמה, תוצאה של רכב שהתהפך והתגלגל עד למרחק עשרות מטרים מציר כביש מספר 264. כביש שלא סולח לטעויות הנהג כבר אמרנו, אבל במקרה הזה צריך להוסיף גם כי מדובר בתאונת צעירים קלאסית – חוסר ניסיון בנהיגה, במיוחד בשעות הלילה הקטנות. גם נבדק חשד לנהיגה במהירות מופרזת ואי חגירת חגורות בטיחות. נוכחות משטרתית בולטת יכולה הייתה אולי למנוע את התאונה.
נפילת מכונת קידוח גדולה ממשאית שהובילה אותה היא תוצאה של רשלנות הנהג בקשירת המטען. כל זה הוביל למותה של אם לשבעה ילדים, כמו גם לפציעה אנושה של ילדה בת חמש אשר צעדו לתומן על מדרכה. לו אותו נהג היה חושב שיש סיכוי שהוא ייתקל בבדיקה משטרתית שתבדוק את איכות הקשירה, סביר כי היה מוודא שהמטען הקטלני שהוא מוביל קשור ורתום היטב, והוא עצמו נוהג על פי כללי הזהירות והבטיחות.
תאונות קרו ויקרו. האדם הוא בשר ודם, ומשכך - הוא טועה ויטעה. מדינה שחפצה להציל את אזרחיה מהטעויות של עצמם יכולה בפעולות פשוטות לעשות כך, כי הרי לא מגיע גזר דין מוות על כל טעות. השקעה בתשתיות וחיזוק מערך האכיפה כבר הוכחו כפעולות מרתיעות, מצילות חיים וגם משתלמות כלכלית.
הכותב משמש ראש תחום בטיחות וטכנולוגיות בעמותת אור ירוק