יום אחרי אישור חוק העמותות בקריאה שנייה ושלישית בכנסת, פרסמה שלשום תת־הוועדה הקבועה לחקירות של הסנאט האמריקאי כי “המענקים שהעבירה מחלקת המדינה לארגון ‘קול אחד’ על שלוחותיו השונות שימשו בפועל לפעילותו של קמפיין V15, שפעל להדחתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בבחירות האחרונות”. כפי שעולה מהדוח, האתגר היה שאסור שהתוכנית תיתפס בישראל כתוכנית שנהגתה בארצות הברית, אלא כזאת שצמחה מתוך השטח בישראל, מה שמכונה Grassroots Movement.
עוד מגלה הדוח ש”קול אחד” ו־V15 חתמו הסכם שותפות, שבמסגרתו הפכה V15 למיזם בבעלות “קול אחד”. ל־V15 לא היה אורגן חוקי עצמאי, חשבון בנק נפרד או ישות משפטית נפרדת בארצות הברית או בישראל. יתרה מכך, התורמים שלה העבירו כספים ל”קול אחד” ולארגונים הקשורים בו, ומאות פעילי V15 קיבלו משכורות מ”קול אחד”. כלפי ציבור הבוחרים בישראל חזרו וטענו המארגנים ש־V15 הוא מותג ישראלי עצמאי הממומן מתרומות של אנשים פרטיים מהארץ ומחו”ל.
שיטת הממשל הנהוגה בישראל היא דמוקרטיה ייצוגית, כלומר שיטה שבה העם מפעיל את ריבונותו ובוחר בבחירות חשאיות נציגים הפועלים בשמו, ותפקידם לייצג את בוחריהם כמיטב הבנתם. לצדם, כחלק מתפיסת הדמוקרטיה ההשתתפותית, פועלים בישראל ארגוני חברה אזרחית שתפקידם לתווך בין השלטון לבין הציבור הרחב. אף שהם לא נבחרו על ידי הציבור, הם מתיימרים לדבר בשם הציבור. הם יכולים להציב לעצמם יעדים ומטרות פוליטיות ואידיאולוגיות, כולל שינויי עומק בתפיסת הציבור. עד כאן הכל בסדר. בדרך כלל פועלים רוב הארגונים הללו במסגרת המגזר השלישי כ־NGOS, ארגונים ללא כוונת רווח ועמותות למיניהן.
אלא שהנעשה בבחירות 2015 חוצה כל קו אדום. לראשונה נחשף שארצות הברית, המעצמה הגדולה בעולם, לכאורה מדינה ידידותית לישראל, מממנת מכספה ניסיון להחלפת שלטון בישראל. התהליך הזה אינו זר לאמריקאים. די לעקוב כיצד בחשו חברינו מעבר לים בנעשה במדינות ערב במה שמכונה בשם קוד "האביב הערבי" כדי להבין את חומרת התוצאות. מצרים לא התאוששה עד היום, סוריה מפורקת לגורמים, לוב מחולקת לשבטים הטורפים זה את זה, וגם תימן ותוניסיה אינן במצב מזהיר, כל שכן עיראק המדממת. את השלטון האמריקאי לא מעניין דבר מלבד המשך ההגמוניה ושימור שליטתו בעולם, לצד מימוש האינטרסים
של האומה האמריקאית בכל אזור, בעיקר האינטרסים הכלכליים ובראשם השליטה על מאגרי הנפט ומחירו בעולם.
אחד הגורמים שסייע לאמריקאים לממש את זממם במדינות ערב היה הפילוג והאיבה השורשית בין השיעים לסונים. בישראל קיץ 2016 אומנם אין שיעים וסונים, אבל יש דתיים וחילונים, מזרחים ואשכנזים, חרדים על גוניהם השונים, משיחיים, וגם פריפריה שעדיין ממורמרת מאי הצדק שנעשה לה בשנות ה־50, ולצדה מטרופולינים ואליטות שבעות במרכז שלא ברור להם היכן נמצאות על המפה ירוחם וחצור הגלילית. גם המאבק האינסופי הניטש בין ימין ושמאל זורע פילוג ומייצר פירוד שמפורר אותנו כחברה.
מצב חברתי כזה הוא קרקע פורייה עבור משטרים זרים ואילי הון מחו"ל שרוצים להשפיע על השלטון או לקנות אותו מטעמים אידיאולוגיים, או אפילו רק כדי לקדם את האינטרסים הכלכליים שלהם. ישראל חזקה היא ישראל שבה יש מקום לריבוי ומגוון של דעות, טעמים, צבעים, לאומים ותפיסות, אך מעל כולן פרוסה מטרייה של חיבור ואחדות. בכך תמיד היה כוחנו, וכשכשלנו בכך - גלינו ונחרבנו. אם חפצי חיים אנחנו, חובה להתחיל להוביל כאן תהליכים חברתיים לבניית האתוס המשותף והחיבור בינינו.