מניסיוני האישי אני יכול להעיד שגידול ילדים דתיים בסביבה שאיננה בדיוק כזאת הוא אתגר לא פשוט בכלל. לא, לא בגלל הבדלי התרבות והפערים המנטליים, גם לא בגלל החשש מפני השפעת רוחות זרות וכדומה, זה באמת לא העניין. על זה ניתן להתגבר בקלות. בסופו של דבר זה לא ייאמן כמה קל, עם הגישה הנכונה וטיפ טיפה רצון טוב, לגשר על הפערים המדומים ואפילו האמיתיים, וכמה מהר ניתן למצוא את המכנה המשותף, הטבעי והנכון לחיים משותפים ולדו-קיום מכובד עם כל סביבה וחברה.
הבעיה האמיתית היא מסוג שונה לגמרי, מהסוג שהולך על ארבע ומכשכש בזנב. ואני מתכוון לכלבים של שכנינו כמובן. אין לי ספק שהשכנים למודי הניסיון כבר יודעים היטב שצווחת אימים המחרידה את השכונה בצהרי יום שליו אינה מעידה על אסון נורא או אירוע טראומטי חלילה, זהו בסך הכל דיווח שגרתי על מפגש נוסף של אחת מבנותיי עם קליינצ'יק..
קליינצ'יק הוא שכן. שכן טוב יש לומר. כלב יהודי קשיש וקטן, דובר יידיש, נעים הליכות, שכולו אומר כובד ראש. עליו ועל דומיו ניתן באמת להחיל את הכתוב "הוא לא עושה כלום". אבל כל העובדות הללו ממש לא משנות את העיקרון המקודש שעליו שומרים ילדי מכל משמר, הקובע שילדים דתיים צריכים לפחד מכלבים. לא משנה כמה פעמים ניסיתי להפגיש בין הצדדים למפגשי פיוס הדדיים (שהרי קליינצ'יק גם הוא נפגע מאוד מהיחס המשפיל), לשכנע, ללטף, להסביר ולהוכיח, כל אלו עלו בתוהו. אלפי שנות פחד מכלבים שנחקקו בדנ"א חזקים יותר מכל ניסיון שכנוע כזה או אחר.
אני לכשעצמי כבר התייאשתי, כנראה שהחזון "וגר זאב עם כבש וקליינצ'יק עם לייבלה ירבץ" יתממש רק באחרית הימים. אלא שבכל פעם שאני נזעק להרגיע את הילדים מפחדם הנורא, אני מוצא את עצמי גוער בהם בתסכול "אתם רוצים לפחד? תפחדו! אבל למה אתם לא מנסים לפחות להתמודד עם הפחד?". אלא שבמחשבה שנייה אני חושב "וכי אני עצמי כן יודע להתמודד בכבוד עם הפחדים שלי?".
כל אחד מאיתנו נושא על שכמו עול כבד של פחדים שונים, מולדים ונרכשים, מוצדקים ושאינם. הבעיה הגדולה במשא הכבד הזה שפעמים רבות הוא משבית ומצמית אותנו, ומונע מאיתנו לקום ולצעוד לפעול ולעשות. בין אם זה הפחד מ"מה יגידו עלי" או הפחד מפני הכישלון ואי ההצלחה, כל אלו הם המעצורים הקטנים שחוסמים בעדנו ומונעים מאיתנו לנסות ולהעז להצליח קצת יותר בחיים. בינינו, אין דבר כזה חיים נטולי פחד, החוכמה היא לדעת להתמודד עם הפחד ולנצח אותו.
אז לכבוד יום י"ב תמוז, יום גאולת הרבי הקודם מחב"ד ממאסרו בידי השלטון הסובייטי עקב מלחמתו העיקשת במסירות נפש לשמור על גחלת היהדות מאחורי מסך הברזל, הנה לכם טיפ קטן להתמודדות עם פחד, מתוך סיפור שסיפר הרבי: "סיפר כבוד קדושת מורי וחמי (הרבי הקודם), שכשהיה נתון במאסר, איים עליו החוקר באקדח. ענה לו הרבי ואמר "מי שמאמין בקיומם של אלוקים רבים, ובקיומו של עולם אחד בלבד, הרי הוא מפחד מאקדח. אבל אני, שמאמין בקיומו של אלוקים אחד בלבד, ובקיומם של שני עולמות (עולם הזה ועולם הבא), אינני מפחד ממנו כלל".
האמונה באלוקים אחד, בהשגחה פרטית, בכך שכל מאורע הוא חלק מהכוונה האלוקית. והאמונה שהקיום לא מתמצה בעולם הגשמי המוכר, אלא יש בו עומק וממד רוחני נוסף, זאת האמונה שנוסכת בנו ביטחון ומאפשרת לנו להתגבר על כל הפחדים כולם.
הכותב הוא שליח חב"ד בשכונות הצפון החדש ורב בית הכנסת "סי אנד סאן" ת"א