הבחירה של הילרי

טרם נדמו הדי מיצג הראווה המגלומני שבו קיבל דונלד טראמפ את המועמדות לנשיאות בנאום מרתוני מייגע שרובו תוכחה על פח האשפה שלתוכו השליכו אובמה-קלינטון את הנאווה באומות והמוצלחת ביותר (U.S.A! U.S.A!), ולמחרת הכריזה הילרי קלינטון על בחירתה בטים קיין כמועמד לסגן נשיא. בניגוד לבחירתו של טראמפ במייק פנס בסוג של אנ־דנ־דינו, שעליו כבר הספיק להתחרט, עמלו קלינטון ואנשיה חודשים ארוכים על רשימה ארוכה של מועמדים לרשימה קצרה, עד קיין.

הדופי היחיד שאפשר להטיל בבחירתה של קלינטון שהיא אינה מייצגת גישה ספונטנית, ספורטיבית והרפתקנית אלא תפיסת עולם יציבה ומוצקה ששקללה את הנתונים עד זרא ולא נגנבה על בחירה מהפכנית; כמו אליזבט וורן הדעתנית (האם מוכנה אמריקה לשתי נשים ועד כמה מוצקה תמיכתה של וורן בקלינטון?) או קורי בוקר (האם מוכנה אמריקה לאישה נשיא וסגן שחור עם ניסיון שטח מוגבל?). הבחירה בקיין ודאי אינה גורמת לדם לסאון בעורקיו של ברני סנדרס, שיכול לתייק אותה כסטירת הלחי הראשונה, לצד חשיפת מסמכים פנימיים של הדמוקרטים בוויקיליקס שמהם נודף בוז צונן כלפי סנדרס כולל תהיות בדבר יהדותו.

בשבוע שעבר נחשפנו להגותו ולרגשותיו הקמאיים ביותר של העם הרפובליקני, והאמת שהמנה הגדושה הזאת עדיין תקועה בלוע; החל ממחר נשהה במחיצת העם הדמוקרטי על גישתו האופטימית. בדבר אחד אין ספק: רמת הסלבס שישתתפו בוועידה תהיה גבוהה יותר משל משפחת פון־טראמפ. אגב – ואין צורך ליפול ארצה מהשתאות על החוצפה – למחרת הערב שבו הציגה איוונקה את אביה הנערץ לוועידה היה אפשר לרכוש את הדגם התאום של השמלה הוורודה שלבשה במייס’יס. מדובר במשפחה שמוכנה למכור מבחנות עם הזיעה שלהם.

האדם הנכון למקרה הגרוע מכל

האמת שהכל עם טים קיין הוא ממש אחלה. מהספרדית השוטפת שהוא מדבר מאז התנדב כאדם צעיר (פעמיים) לעזור בהונדורס. מי היה אומר לא למועמד היודע לומר יותר מ”מרגריטה ואנצי’ילאדה פור פאבור” כאשר הקול ההיספני כה חשוב? הוא מנגן במפוחית בלהקת בלוגראס (זרם קופצני של מוזיקת קאנטרי) היודעת את שיר הנושא מ”גברים במלכודת”. הוא היה מיסיונר קתולי, ראש עירייה, מושל וירג’יניה וסנאטור המשרת בוועדות מכובדות, ומסתבר שהכימיה בין קלינטון ובינו עובדת.

צודקת קלינטון בבחירתה במי שמצוי בכל שדרות הממשל כשהיא מודעת לעובדה שחשיבותו הראשונה במעלה של הסגן היא להחליף את הנשיאה אם חלילה יקרה לה משהו. קיין הוא כנראה טעם נרכש, אבל אפשר לסמוך על הקלינטונים שישווקו אותו כאל גור בשעתו. אחרי ארבעה ימי גוג ומגוג בקליבלנד קשה להכחיש שהלב יוצא למעט חזון חיובי שאינו מציג את אמריקה כעיי חורבות המחכים לבנאים של טראמפ. וכמובן הפיתות הנפלאות שאפשר לאכול בפילדלפיה ולנגב איתן חומוס כהלכתו.