במסגרת לימודי הביולוגיה למדו הסטודנטים כי כ־25% ממקרי המוות בישראל נגרמים מסרטן. בסוף השנה נבחנו על החומר הנלמד, ונשאלו: באיזו דרך יכול אדם לצמצם את הסיכון ללקות בסרטן? התשובה המקובלת היא לשמור על אורח חיים ותזונה בריאה, לעסוק בפעילות גופנית להימנע מגורמי סיכון שבהם עישון, חשיפה לחומרים מסרטנים וקרינה.
אבל השנה הנחו את בודקי הבחינות לקבל כתשובה נכונה (מכיוון שהיא הגיונית) גם את התשובה האלטרנטיבית: להתאבד בגיל צעיר, לפני שתספיק ללקות בסרטן. הנביא הושע אמר "כִּי רוּחַ יִזְרָעוּ וְסוּפָתָה יִקְצֹרוּ", מה שמתורגם לעברית מדוברת בכותרת. ספר משלי אמר: "זוֹרֵעַ עַוְלָה יִקְצָר אָוֶן", ובמדעי המחשב מוכר המושג GIGO (GARBAGE IN GARBAGE OUT). כלומר, איכות המוצר תלויה באיכות חומרי הגלם. תכניס זבל - תקבל זבל. ממשיכים: מחקר קובע כי הסיכוי להיות מעורב בתאונת דרכים נמצא ביחס ישר למשך השימוש בכביש. כך על השאלה: איך תצמצם את הסיכון להיות מעורב בתאונת דרכים? התשובה המקובלת: נסיעה כחוק, השקעה בתשתיות, אכיפה. התשובה המטומטמת: לנסוע במהירות 200 קמ"ש כדי לקצר את משך השהייה בכביש. תשובה מטומטמת? אובדנית ורצחנית? לא בהכרח. לפחות לא אליבא דמשרד החינוך.
בתחילת השבוע שמעתי בגלי צה"ל כי מערכת החינוך שלנו אימצה בחום את ההיגיון הטמון בתעשיית הזבל של מדעי המחשב. בשיעורי האזרחות בבתי הספר התיכוניים מרבים כנראה לעסוק בשאלת הפער בין האוכלוסייה הערבית ליהודית בישראל, ובבחינת הבגרות באזרחות נמצא הגאון שניסח את השאלה: איך להתמודד עם השסע הלאומי במדינת ישראל?
בבית הספר מלמדים אומנם כי הדרך הנכונה להתמודד עם הבעיה היא קיום בחירות דמוקרטיות המבטיחות ייצוג הולם לערבים, צורך בתקצוב ראוי לשיכון וחינוך של ערביי ישראל; אבל מכיוון שהתקינות הפוליטית האסונית בישראל הכתיבה בעשורים האחרונים גם מדיניות של "אפליה מתקנת" - גם שיטה זאת מתקבלת כתשובה ראויה לשאלה.
אבל השנה הגדילו חכמי האזרחות במשרד החינוך לעשות: בודקי הבחינות הונחו לקבל כ"תשובות נכונות" גם את האפשרות להפיכת ישראל "למדינת כל אזרחיה", או את ביטול כל המאפיינים היהודיים של המדינה.
כלומר, אם יבטלו את חוק השבות וימירו אותו בחוק להחזרת פליטים ערביים לישראל; אם יחליפו את דגל ישראל מכחול לבן ומגן דוד לשחור, ירוק, אדום ותכלת, או לחלופין לכל צבעי הגאווה, ובמרכז מקבץ מטושטש של פיקסלים; אם ההמנון לא יהיה "התקווה" אלא "מתוקה מהחיים"; ואם במקום מנורת שבעת הקנים מבית המקדש יהא באנג מעוצב לסמל המדינה - אז בוודאי יימחק הפער הלאומי בין יהודים לערבים בישראל. או בקיצור, אם המדינה היהודית תתאבד - לא יהיו פערים.
אלא שיש בעיה: מדינת ישראל מוגדרת כמדינה יהודית ודמוקרטית, והיא מדינתו של כל העם היהודי. לא רק אלה שחיים בה, ולא רק של אזרחיה. על המכשלה הקלה הזאת מקווים כל הפוסט־ציונים והאנטי־ציונים מן השמאל הישראלי להתגבר בעזרת שינוי הגדרות היסוד שלנו. הם באמת רוצים למחוק מישראל כל סממן יהודי.
זאת כמובן אפשרות, אבל התשובה הנכונה היא: להעיף מלימודי האזרחות את הפוסט־ציונים. לתקן את הבקיעים בחומה. השבוע זכרנו את יום שבעה עשר בתמוז, היום שבו הובקעה חומת ירושלים לפני 1946 שנים. זה אפילו לא יום חורבן בית המקדש. אבל העם היהודי זוכר כי לאחר שהובקעו החומות - לא ניתן היה עוד למנוע את החורבן.