כן, כבר מיצינו את הלרלרת החתיארית על קברי צדיקים. אבל לב המחלוקות והדעות הקדומות עדיין קיימות. לך תסביר לעאקשים האלו שהרגעים הכי יפים שלך כילד היו בצעדה השנתית להילולת רבי מאיר בעל הנס שהתחילה ברחוב הגליל בטבריה, עברה דרך ג'ונגל המגלשות של חוף גיא, המשיכה למרגלות ארמון בריניקי והסתיימה במתחם קברו של רבי מאיר בעל הנס. פאק איט תפילות. את מי בכלל עניינו הדלקת הנרות? אני באתי לשם כדי לבלות. מוסיקת הילולות, שיערות סבתא, פלאפל, צמידי זרחן, פופקורן, קלחי תירס טריים והקרם דה לה קרם: נוֹגָה.
אותה חביצת חלבונים מוקצפת בדבש המשובצת בשקדים, אגוזי מלך ופיסטוקים שעל צידיה סוגרים שני וופלים פריכים. בשפה הלא טבריינית היא נקראת "נוגט". אחרים מכירים אותה בתור אחד מאותם "ממתקי בית כנסת" שמגיעים בתוך מיקס חטיפי שוק. חיקוי עני לתפזורות החטיפים של שוקולד עילית. אחיה המוכרים יותר הם הבוטנים המסוכרים, הקוקוס הוורוד או מלבני הסומסום הקשיחים. אבל הנוגה של רבי מאיר שונה. היא חייבת להיות גדולה, בעלת ציפוי מבריק בהרבה ותוכן צמיגי וגס יותר. ממתק שברגע הראשון אתה מת לתת לו ביס ואחרי שלושה אתה זורק אותו בצד. ואז שוב משתוקק לביס ואז שוב זורק בצד ואז שוב נותן ביס קטן שלאחריו אתה נשבע לעצמך לא לגעת בחרא הזה יותר בחיים. לפחות עד להילולה הבאה.
לאכול ג'אנק זה קל. אבל כדי למכור נוגה טובה היית צריך להיות יחצן בן אלף. אחרי ששרדת את הבירוקרטיה הבלתי נגמרת, ועד שהשגת אישורים מהעירייה ובסוף קיבלת עשרה מטרים רבועים, רק מרכולתך הנאה שתעמוד על רגליות ודיקט תדבר. לא יעזור לך לצעוק "ננננוגה! נוגה! נוגה! נוגה!" כמו נגביסט סחי במסייעת 51 או להפציץ עם נוגה חדשה בצבע ורוד. באסטיונר רציני היה צריך להחזיק באמתחתו גם סכין קצבים ענקית כדי לחתוך את העיסה הנוקשה והדביקה הזו. אבל הכי חשוב, יותר מכל פיסטוק כזה או אחר הוא בניית וואחד מגדל ענק של נוגות, כאלו שבנויות לגובה בשתי וערב, כדי לבלוט מבין עשרות באסטות שמוכרות את רעל הכולסטרול הטעים והדוחה הזה.
אותו מגדל פאלי מזכיר במעט את הזדקרותם של יחצני התרבות ברגע בו שמעו על ועדת ביטון וקברי הצדיקים. הם יצאו למלחמת חרמה פן יתפלפו התלמידים בקבר הרשב"י או הרמב"ם. הרי רבים מהם יאבדו את שפיותם בצעדות רגליות לאתרים דתיים ברג'סטן או וראנסי שבהודו אחרי הצבא. אז למה "להשריט" אותם כבר בגיל כזה בקברי צדיקים. הם רכים. שיחכו. בין כה וכה הם יפתחו תסבוכות אחרות כלפי המדינה ואז יטוסו לאן שבא להם כדי לצייר טיקה במצח או להשתתף בטקס פוג'ה באגם של פושקר.
אגב, חלק מהחתיארים הלרלרניים שמסתלבטים על קברי הצדיקים עושים זאת בעצמם. יצא לי לראות כמה קבוצות כאלו בהודו, מגיעים דרך טיולים מאורגנים. כדי לבצוע קוקוס לכבוד האל הנומן. זה כן. אבל לקפוץ למירון ולו רק בשביל חוויית הצפייה? חלילה. זה פאגני. וכידוע, לא לזה התכוונו ביטון וחבריו. אל דאגה. ילדכם ונכדכם התמימים לא יזרקו נרות לכבשנים או ישתטחו בנהי תמרורים על קברו של יונתן בן עוזיאל כדי למצוא זיווג הגון לנשף סיום התיכון. כולה יקבלו סיור והסבר קצר על מנהיגי הקהילות היהודיים בנגב, הגליל וירושלים.
הזדקרות נוספת נעשתה בשבוע שעבר בטורו של החתיאר ושומר הסף הספורטיבי, עמיר פלג. אחסוך מכם מה אני חושב על הגיגיו והקריקטורות הנלוות שלו. אבל מה שצד את עיני היה החלק השני בטקסט שלו שהתייחס למאמן נבחרת ישראל אלישע לוי. אלישע כאמור לא מתהדר בכתבי חצר והוא פחות מעורבב עם יחצנים תקשורתיים שיפארו את שמו. את הדרך הארוכה מבית שאן עד לאימון נבחרת ישראל הוא עשה דרך עבודה קשה, לא כמו פריבילגים אחרים בענף.
אבל מה שעיצבן את פלג לכאורה היה זה שלוי הצטלם יחד עם מאמן הנבחרת הצעירה מרקו בלבול בקברו של רבי מאיר בעל הנס. כן, אותו תנא טברייני שסיפק לי חוויות נדירות עם הנוגה, התהלכות והזיון השכל שתפרתי לכם בתחילת הטקסט. הרי מצב יחסי הציבור של קברי הצדיקים נמצא בקאנטים ממילא. אז יאללה! אודרוב! אם יש לנו קורבן פריפריאלי כדוגמת אלישע לוי – למה שלא נחבוט בשניהם? לזכותו של פלג יאמר שהוא גם "יוצא" על הפריבלגים והאליטות, אבל כשיורים לכל הכיוונים גם חפים מפשע נפגעים.
את הקטע פתח פלג כך: "גם קטני האמונה שבינינו אינם יכולים להישאר אדישים נוכח הרוח החדשה שמפיח אלישע לוי בנבחרת. בטח לא אחרי שהמאמן הלאומי הגיע יחד עם מאמן הנבחרת הצעירה מרקו בלבול לביקור בקבר רבי מאיר בעל הנס בטבריה, והצטלם במחיצת רב שתקע בשופר". המשיך בלרלורו וחתם ב"אבל תמיכתו של בעל הנס מול איטליה כבר מובטחת, ואם גם זה לא יספיק, קברות צדיקים לא חסרים לנו, ברוך השם. אלי גוטמן הכניס כל הזמן לראש של שחקניו ש"יש לנו נבחרת של גברים", אלישע יוכיח לספרדים, לאלבנים, למקדונים ולליכטנשטיינים שיש לנו גם נבחרת של קברים". איזה צחוקים.
פלג, ביודעין או שלא, לא ציין את מטרת הגעתם של לוי ובלבול לטבריה. שם, מתחת לקברו של רבי מאיר בעל הנס, ממש בחוף ממול, לפני עשרים ותשע שנים, נהרג שוער מכבי חיפה ונבחרת ישראל אבי רן ז"ל בתאונת אופנוע ים. השניים הגיעו לטקס הנחת אבן פינה לאנדרטה לזכרו. אם תרצו עוד סוג של גל-עד צדיקים. וכשהתפנו, ממש על הדרך, הם צעדו כמה מטרים כדי לבקר בקברו של התנא. וכן, הם הצטלמו במחיצת רב שתקע בשופר.
אבל מי שלא בקיא בפרט הקטנטן הזה קיבל את הרושם הפאגני שפלג ניסה לצייר להם על ידי השמטת עובדה כל כך חשובה. וזה הכי קל. דווקא מאדם ש"נלחם" על כבוד הספורט אתה מצפה שיכבד דמויות מיתיות כמו אבי רן. אבל אם יש כבר חינגה על קברי צדיקים, ואלישע בחור נחמד, וצריך לספק לעיתון בדיחות קרש. אז מה הבעיה לעשות הילולות טקסטואליות, להפוך את הנוסחה ולהיות קבר על חלשים?