אחד מכל ארבעה קשישים בישראל הוא סיעודי ומתקשה בתפקוד יומיומי. כמעט כל משפחה חווה את הקשיים הללו, וכך גם זאת שלי. כדי לאפשר להורה להישאר בביתו ובקהילה ולקבל את העזרה הנדרשת, יש צורך במשאבים שכיום לא מובטחים. הביטוח הלאומי, שלו אנו משלמים דמי ביטוח כל החיים, מציע לכל היותר מימון של שלוש שעות ביום. לכן שליש מבני המשפחה המטפלים נאלצים להתפטר מעבודתם כדי לסעוד את ההורה, או לגייס אלפי שקלים בחודש ולהשיג סיוע פרטי. למעשה, מערך הסיעוד כל כך כושל והנטל על המשפחות המבקשות לסעוד את ההורה הוא כה כבד, שניתן רק לתהות כיצד נדחק הנושא מסדר היום הבוער. ייתכן שכמו במקרים רבים, הסיבה היא שמדובר בסוגיה שנוגעת בעיקר לנשים.

הנתונים כאן ברורים מאוד. רוב הנזקקים לשירותי סיעוד הן נשים, משום שתוחלת החיים שלהן ארוכה יותר ולרוב הן מאריכות חיים לאחר בני זוגן. 70% מהזכאים לגמלת סיעוד בשנת 2014 היו נשים, הרבה מעל שיעורן באוכלוסייה. בקרב בנות 65 ומעלה, כ־60% מתגוררות ללא בן זוג, בהשוואה ל־22% מהגברים באותו גיל. כך שכאשר אישה נזקקת לסיוע בפעולות יומיומיות, לרוב היא כבר תחיה בגפה, לעומת גבר שלרוב יחיה לצד בת זוגו שתוכל לסעוד אותו. בנוסף, עדיין קיימת ציפייה במרבית המשפחות שבת הזוג, או הבת של ההורה הסיעודי ואפילו כלתו, ולא הבן, היא שתישא באחריות המרכזית לסעוד את ההורה. לצורך כך, מצופה ממנה אפילו לוותר על הקריירה ועל שאיפותיה האישיות. אולי מכיוון שהתפיסה החברתית היא שהאישה אינה נחשבת למפרנסת הראשית, ואולי כי עבודת הסיעוד אינה נתפסת "טבעית" לגבר.

רוב הנזקקות הן נשים. צילום ארכיון: רויטרס

 
כך או כך, עדיין אין שוויון מגדרי בתחום הסיעוד. אם שליש מבנות המשפחה הסועדות נאלצות להתפטר, ורבות אחרות עוצרות את הקריירה או מפחיתות אחוזי משרה, הרי שמדובר בעשרות אלפי נשים שבגיל מבוגר יחסית נפלטות משוק העבודה, וכולן יודעות כמה קשה עד בלתי אפשרי לנשים לחזור למעמדן הקודם במצב כזה. נוסיף גם שנטל הטיפול בהורה או בבן זוג סיעודי הוא כבד מאוד. זאת עבודה תובענית, שגובה מחירים פיזיים ונפשיים מבנות המשפחה המטפלות. לפי אחד המחקרים, כ־70% מקרב בנות המשפחה הסועדות נמצאו בקבוצת סיכון לדיכאון. 
 

גם רוב העוסקות במקצוע הסיעוד הן נשים. משום שמדובר בענף של נשים שסובלות ממעמד נחות בשוק העבודה (מבוגרות וזרות) ישנה נטייה לפגוע בזכויותיהן. ככל שמערכת הסיעוד מתבססת על הוצאות כלכליות כבדות מצד המשפחה, כך עולה הלחץ לפרש בצמצום את ההגנות המוקנות לעובדות בענף. לכן ארגונים רבים, ביניהם האגודה לזכויות האזרח, "כן לזקן" ואחרים, נאבקים למען הרפורמה בסיעוד.
 
בעיקרה, הרפורמה אמורה להגדיל את שעות הסיעוד וסל השירותים להורה הסיעודי ולהעניק חשיבות מיוחדת לקידום זכויות הנשים בישראל, לצד חשיבותה בקידום הזכות לבריאות והזכות לכבוד של ההורה הסיעודי. היא תקדם שוויון מגדרי ונשים ותהיה עבורן בשורה. אני קוראת לשרה לשוויון מגדרי, לחברות הכנסת וכל מי שיכולה להצטרף למאבק, כדי שהרפורמה תבוצע כבר בתקציב הקרוב. 
 
הכותבת היא מנכ"לית האגודה לזכויות האזרח בישראל