"ורבים מעמי הארץ מתייהדים כי נפל פחד היהודים עליהם" (מגילת אסתר, פרק ח'). כן רבותי, קבלו את היהודים החדשים שמייצר הספורט הישראלי. כשראש הממשלה נתניהו הגדיר אותנו כאומת הסטארט-אפ, הוא לא ידע שאחת מההמצאות הגדולות שלנו היא בכלל אזרוח של זרים כגרי צדק. כבר בשנות ה-70 היה בניו יורק סיטי ברחוב 42 מערב עורך דין ישראלי תושב ריברדייל, ששמו יב"ר (בקיצור) והיה מומחה בתחום. קתולים, פרוטסטנטים, אתאיסטים ובעצם כל בני דת אחרת נכנסו למשרדו, ואחרי עשר דקות ברוטו יצאו ממנו כיהודים כשרים עם חותמת כדת וכדין. כל קבוצות הכדורסל ביקרו במשרדו ויצאו צוהלות עם הפתק.
אירופה תפסה את האזרוח מאוחר יותר ופיתחה את הסטארט-אפ. פרוצות יוגוסלביות נשבעו בנקיטת חפץ שהן האם הקדושה של הכדורסלן היווני כתוצאה מחיתון עם אביו היווני הקדוש. בטורקיה שכללו את הפטנט. ירד מהמטוס באיסטנבול אפרו-אמריקאי, שהוטבל בכנסייה הבפטיסטית, אבל בביקורת הדרכונים הוא כבר קיבל דרכון טורקי עם שם מוסלמי למהדרין.
אצלנו במרשם האוכלוסין במשרד הפנים קיבלו את העולים החדשים בסבר פנים יפות על אף שבחגים הנוצריים הם המשיכו לבקר בכנסיות. סוג של פלורליזם יפה ומבורך.
כמובן שהיה גם שכלול כמו חיתון כדת וכדין של כדורסלן שחפצים ביקרו עם גרושה מרובת ילדים שאין הפרוטה מצויה בכיסה. כי בלשקר, לרמות ולהלשין, אנחנו תופסים את מקומות 3-1 בכל פודיום של אליפות עולם בתחומים אלה. והס מלהזכיר את הדרכון הצ'כי של קני וויליאמס, כי חוק בוסמן אפשר לרמות באמצעות אזרוח אוניברסלי.
היהדות החדשה באה עם צלב ותמונות של הבתולה הקדושה
היו שנים שהייתה רגיעה בתחום, אבל החוק הרוסי בכדורסל שלנו הוציא את כל 'החוכמ'ס' העתיקות מהבוידעם. כך קיבלנו את "אמציה" (טיילר רוצ'סטי) במכבי ת"א, ועכשיו את ג'ו "יוסי" אלכסנדר, שגילה את היהדות החדשה. זו שמאפשרת לך לענוד צלב, לנשק את הבתולה הקדושה בכנסייה ואף לתעד את המאורע תוך כדי היותך יהודי קדוש למהדרין.
לקראת העונה הבאה התחזק העם היהודי בכמה יהודים חדשים: דליס ג'וינר מקריית אתא; ריצ'ארד האוול ואדריאן בנקס מהפועל ת"א; ואמרה סטודמאייר מירושלים. הוא והתקשורת האמריקאית מגדירים אותי כ"עברי", לאו דווקא יהודי. בדימונה, בכת הכושים העבריים, מייחלים לבואו לביקור של הבן האובד.
כולם יודעים שמדובר בתעשייה ענפה של הונאת הציבור באמצעות חוק השבות. בירורים בספרי קהילות יהודיות של רבנים בארה"ב לא מגלים קשר של הנ"ל ליהדות, אבל חלקם בחר בדרך הקלה – נישואים עם בת ישראל כשרה למהדרין. נכון שהרבה פליטי כדורסל שנישאו ליהודיות טובות קשרו את גורלם עם הארץ וחיים כאן גם שני עשורים אחרי פרישתם. אבל הכוכבים שבו לארץ ההבטחות, אחרי שעשו קפיטל בארץ המובטחת. וכמובן שחזרו גם לכנסייה שבה הוטבלו.
לנבחרת הכדוריד אין את הקשרים שיש בכדורסל
ישנם ספורטאים בענפים אחרים, כמו כדוריד, שהזרים לא רצו ולא רוצים לשקר. יוליאן סטראט הרומני בן ה-40, שמשחק 11 עונות במכבי ראשל"צ ודובר עברית רהוטה, קיבל תעודת זהות רק לפני שלוש שנים. הנבחרת, שמייחלת לשוער איכותי, הפסידה אותו. מתברר שלראול סרוגו וליוסי גבע, מנהלי המועדון, לא היו את הקשרים שיש לכדורסל, למשל.
ציבור אוהדי הכדורסל בישראל לא מודע למציאות, שלפיה אינפלציה ביהודים חדשים מונעת מהתוצר המקומי להתפתח. הציבור שרוכש מנויים וכרטיסים ומשלם דמי מנוי להוט וליס מאפשר באמצעות המימון לדחוק את הישראלים לפינה ולייבא יהודים מחו"ל.
יש גם יתרון במיסוי לזרים בכלל, ולזרים שעשו עלייה לכתריאלבק'ה. יליד הארץ משלם מס מרבי עד 50%. גוי ויהודי מחופש משלם עד 25%, כאשר 107 אלף הדולרים הראשונים, פטורים ממס. וכל הח"כים, שרמת ההבנה שלהם בספורט מקצועני תואמת כסילות במקרה הטוב, לא נלחמים בתופעה המבישה. ישראל היא המדינה היחידה בעולם שמיטיבה עם ספורטאים זרים ומפלה לרעה את אזרחיה ילידי הארץ, שעמדו בכל החובות האזרחיות כמו שירות צבאי ומחויבות לנבחרות. היהודים החדשים לא יכולים לשחק בנבחרות, כי ייצגו נבחרות אחרות. "אמציה" למשל, ייצג את מונטנגרו, כי סבו היהודי היה גם מונטנגרי.
אגב, ארגון שחקני הכדורסל בהסתדרות הוא משת"פ של השיטה. השחקנים מאוגדים בהסתדרות המעו"ף, בה רוב מוחלט מ־500 אלף העובדים משתכרים שכר מינימום.
כי לא היה להם סבא אוהב ותומך והם התחתנו לא טוב.