ויסלח לי כבוד נשיא המדינה, ראובן ריבלין, על שנטלתי את מטבע הלשון שהוא השתמש בה לפני 15 שנה, בשעה שראשי הכנופיה, בכירי מערכת המשפט בארץ, קשרו קשר לטרפד את מינויו לשר המשפטים. המינוי לא נשא חן בעיניהם. עמדותיו ביחס לחירויות היתר שנטל לעצמו בית המשפט העליון לבטל חוקים של הכנסת היו ידועות. ולפיכך נתפרו בחופזה כמה תיקים. חקירות נפתחו בקול תרועה רמה. וריבלין כבר לא היה לשר משפטים. התיקים נסגרו כמובן מחוסר אשמה, ובקול דממה דקה, כשחלפה סכנת המינוי הלא רצוי.
לימים ריכך ריבלין את הביטוי הקשה וכתב "מפלגת שלטון החוק" והוקיע את חסידיה הפנאטיים, הנלחמים בקנאות בכל ניסיון להגדיר את סמכויותיהם ולכפות עליהם ביקורת.
אלא שאיני עוסק היום בראשי הכנופיה אלא באלו המתיימרים להיות מגיניה וחסידיה. אלו הנשבעים שחרית וערבית בשם "שלטון החוק", אך יהיו הראשונים לרמוס אותו, להתעלם מפסיקות בתי המשפט או להטיל בהן רפש - כאשר אלו אינם משרתים את סדר היום הפוליטי שלהם.
# # #
די בהקדמות. נגיע לתכלס. אני גר בכפר אדומים. מדי יום אני נוסע בכביש 1, בקטע שבין בקעת הירדן לירושלים. משני צדי הכביש צצו בשנים האחרונות מאות מבנים לא חוקיים שבנו הבדואים, עוזריהם מהשמאל הישראלי והאיחוד האירופי. האירופים מקפידים להצמיד לכל מבנה כזה שלט עם סמל האיחוד, כדי להפחיד את ממשלת ישראל שלא תעז לגעת בהשקעותיהם. חוצפתם בלתי נסבלת, אבל לא בה עסקינן.
קראתי השבוע בעיתון "הארץ" כי פעולות המתנחלים והממשלה הצליחו לבלום את תנופת הבנייה הבלתי חוקית. צילומי אוויר תיעדו 412 מבנים בשנת 2012. בשנת 2014 - היו כבר 729. ניתן היה לצפות שהמינהל האזרחי יהרוס מיד את כל הבתים הללו. אבל המינהל נמנע מכך בגלל הנחיות הממשלה שלא רצתה להרגיז את מפרי החוק האירופים. וגם כי לא רצו להביא עליהם מבול של מאמרי שטנה בעיתון "הארץ", בעברית ובאנגלית, על "הטיהור האתני" שמבצעת כביכול ישראל.
ניתן היה אולי לצפות לכך שהעיתון המטיף השכם והערב לעליונות המשפט ושלטון החוק, דווקא יתבע הריסת המבנים הללו, לפחות עם אותה כמות קצף על השפתיים שהוא מעלה כשהוא תובע הריסת בתי מתיישבי עמונה. הרי חוק הוא חוק. הצחקתם אותם. הם מקוננים רק על כך שלאחרונה חלה האטה בתנופת שוד הקרקעות והפרות החוק. רק 42 מבנים נוספו מאז 2014. ויש אזורים שמספר המבנים בהם אפילו פחת, כי המינהל הגביר את ביצוע צווי ההריסה.
שליחי העיתון גבו עדויות מפי מפרי החוק הבדואים, שהפנו אצבע מאשימה כלפי האחראים בעיניהם להתגייסותו של המינהל לעצור את שוד קרקעות הלאום והפרות החוק.
אלו הם אנשי "פורום עוטף ירושלים", תושבים מיישובי האזור, כפר אדומים, נופי פרת, אלון ומצפה יריחו, המתעדים את הפרות הבנייה. מסתובבים בג'יפים, ביום ובלילה, משתמשים ברחפן, מצלמים ומביאים את החומר למינהל, והעתקים לשרי ממשלת ישראל וחברי הכנסת כדי שיאכפו על המינהל לקיים את חובתו.
יבורכו העושים במלאכה. אני מכיר את מקצתם. ובהם כאלו שכבר שנים מתגוררים בקרוונים רעועים, כי שר הביטחון אינו חותם על התוכניות הדרושות שיאפשרו להם לבנות בתי קבע כדין. ואם יבנו שלא כדין - יוצאו נגדם מיד צווי הריסה שגם יבוצעו בזריזות אם לא יהרסו בעצמם. ומדי יום הם נוסעים לירושלים וממנה, ועיניהם רואות עוד ועוד מבנים שבונים הבדואים גם במרחק מטרים ספורים מהכביש הראשי - ואין פוצה פה ומצפצף.
כלומר, עד שהבינו שאם לא יעשו בעצמם מה שהרשויות היו אמורות לעשות - ישתלטו הבדואים בתוך שנים אחדות על כביש מס' 1. כביש אסטרטגי המוביל מתל אביב, דרך ירושלים עד לגשר אלנבי. כביש הרוחב המרכזי של ישראל. ואז הוקמו צוותי המעקב, סופקו החומרים, נפתחו ההליכים המשפטיים, וכמות ההריסות גדלה. הבדואים מבינים אולי כי מה שהיה - לא יהיה. גם נציגי האיחוד האירופי, שהגיעו ברוב חוצפתם לכנסת למחות על קיום החוק בישראל, לא הועילו להם, בינתיים.
"הארץ" תומך באכיפת החוק רק כשהוא משרת את מטרת־העל שלו - פינוי כל ההתנחלויות והקמת מדינה פלסטינית בקווי 67'. שלטון החוק אינו ערך. הוא כלי ציני בידי העושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס.
# # #
אבל לא רק ב"שטחים" יודע השמאל לבוז לחוק הישראלי כשהוא אינו מוצא חן בעיניו. גם את ח"כ תמר זנדברג ממרצ שמענו השבוע תוקפת את המדינה ששלחה טרקטורים לבצע צווי הריסה משפטיים ביישוב הבדואי אום אל־חיראן בנגב. מעל דפי עיתון זה כתב על כך קלמן ליבסקינד השבוע. כמה משעשע היה לקרוא כי לא "טיהור אתני" ביצעו הטרקטורים באום אל־חיראן, אלא שמפר החוק עצמו, מוחמד סלאמה, הבדואי הפוליגמיסט שבנה בית לאחת מנשותיו (שכבר קיבלה בינתיים פיצויים ומגרש ועברה לחורה), הוא שהרס מקצת מהמבנים הלא חוקיים שלו כדי לקבל עוד פיצויים.
אך מה לה חוק, לח"כ זנדברג, ומה לה פסיקות בתי משפט? הח"כית הלוחמנית מהשמאל הקיצוני תוקיע את המדינה באשמת "גזענות גלויה, מוצהרת ובלתי ניתנת לטשטוש או תירוץ" בשעה שזו יוצאת לקיים צווי הריסה חוקיים.
אלו כמובן רק שתי דוגמאות מהשבוע האחרון. מאות דוגמאות כאלו מוכרות מהעבר הרחוק והקרוב. אם חוק שמחוקקת הכנסת אינו מוצא חן בעיניהם - הם יצהירו כי הם מתכוונים להפר אותו באופן הפגנתי (למשל החוק האוסר על קריאה לחרם). הם לא יהססו לתקוף את הפרקליטות ואת בית המשפט העליון אם החלטותיהם ופסיקותיהם אינן נושאות חן בעיניהם, אך יתגוללו על כל מי שיעז למתוח עליהם ביקורת מימין. כי אז יאשימו אותם מיד ב"הרס שלטון החוק".
החסידים הקנאים ביותר של "שלטון החוק" טובלים בטהרת "עליונות המשפט" ובידם שרצים רבים של תמיכה במפרי חוק, בתנאי כמובן שאלו הם ערבים המבקשים לשדוד את קרקעות המדינה.