מאבק מגדלי הדגים איננו מאבק של מגדלי הדגים בלבד. זהו מאבקם של כל החקלאים בישראל ושל ההתיישבות העובדת כולה נגד האוצר ופקידיו, על אופייה ועתידה של מדינת ישראל. לפקידי האוצר יש נטייה להסתכל רק על מספרים ולשכוח מהאנשים. מבחינתם שהעגבנייה, המלפפון, הפלפל והדג יגיעו למדפי הסופר מהשמיים. הם בוחנים כל הוצאה "מהחור של הגרוש", וחושבים שזה "לא כלכלי" לקיים חקלאות ברחבי מדינת ישראל – המחירים גבוהים מדי וניתן לייבא דגים וסחורות חקלאיות בזול.
ובכן, יש לי סוד קטן עבורכם, נערי אוצר יקרים: גם הביטחון יקר, ונוכל לחסוך מיליארדים אם נפסיק את רכישת מטוסי הקרב, אניות המלחמה והטנקים. זה לא כלכלי ולא תורם להורדת יוקר המחיה. וברצינות: החקלאות וההתיישבות הם נכס אסטרטגי לא פחות מהביטחון והחינוך. ביטחון תזונתי בישראל של היום הוא יעד לאומי, לצד שמירת גבולות המדינה ושמירת השטחים הפתוחים והירוקים. כשמדינה איננה יכולה לספק את התוצרת החקלאית הטריה והבסיסית, היא מפקירה את גורלה בידי מדינות אחרות ואנו ממשכנים את עתידנו ומהמרים עליו בשם הניסיון כביכול להורדת יוקר המחיה.
מגדלי הדגים הם הקורבן הנוכחי אבל בהחלט לא האחרון. יש כבר מי שאומר שיקר להוביל את המים לערבה ולגליל העליון, יש מי שכבר חושב כי ניתן לשלם פחות על ליטר חלב או ביצים או עופות ואפילו שמן זית.
בפסח האחרון ניסו באוצר לעשות מהלך להורדת יוקר המחיה, המהלך כשל ומבקר המדינה כבר החליט לבחון את הסוגיה לעומק. שוב התגלה כי לא המגדל הישראלי הוא הגורם למחיר היקר בסופר. הורדת המכסים התגלגלה ברובה לכיסם של היבואנים, המשווקים והסוחרים. המדינה שילמה כסף רב כדי שרמי לוי ירוויח עוד כמה מיליונים. אנו בפתחו של משבר גדול הרבה יותר: אנשים שמעולם לא חרשו שדה רוצים לייעל את המערכת, מנסים "ללמוד שחיה בהתכתבות". אבל הפעם לא מדובר בבדיחה, אלא בהפקרת העתיד של כולנו. פערי התיווך ועלויות ייצור גבוהות הם הבעיה העיקרית של יוקר המחייה, ובהם האוצר אינו מטפל.
ראש הממשלה חייב לקבל החלטה: מדינה חזקה חייבת חקלאות חזקה, בכל שטחי מדינת ישראל. יש לראות בחקלאות ייעד אסטרטגי ולטפח אותו, להשקיע בו ולתמוך בו. זו חכמה קטנה לקצור שבחים במסעות בחו"ל ולהתפאר בהישגי החקלאות הישראלית, כאשר בינתיים בארץ דואגים הפקידים לחיסולה ומונעים את המשך ההישגים. ההישגים של היום הם תוצאה של פיתוח והשקעה משנים קודמות, והשאלה היא לאן מובילה הממשלה את החקלאות של המחר.
הגענו לארץ ישראל על מנת להיות עם שמעבד את אדמתו ומייצר בעצמו. היום אנו חוזים בסדר עדיפויות שונה, בו בעלי רשתות השיווק והסוחרים הם הגיבורים, והחקלאים והתעשיינים הפכו לאויבים. הגיע הזמן להגיד בקול רם וצלול: די לפגיעה בחקלאות! החקלאים אינם אויבי העם. הם אינם רוצים להתפרנס מנדבות ומתנות. הם רוצים לחיות מפרי עמלם, ולא הם האחראים ליוקר המחיה. תקציב המדינה וחוק ההסדרים של 2017/18 הם הזדמנות לממשלה ולכנסת לחזור למסלול הנכון.
הכותב הוא ח"כ מטעם המחנה הציוני