דיבוק, צא: טראמפ ירד מהפסים ונתן מופע מבעית של גסות

כאשר ננזפתי בשל עמדותיו הפוליטיות הריאקציוניות (רפובליקניות) של מחמלי הקולנועי ג'ון וויין, החליקו דברי התוכחה על גבי והתנקזו לחריץ כיתושים מוכי פזטוקס. היו אז גבולות ברורים בין פנטזיה למציאות, ושחקן שהניח לברוס דרן הפסיכוטי לירות בו למוות ב"הבוקרים" וגסס מסרטן ב"אקדוחן" בימים שבהם הובס במציאות בקרב נגד סרטן הריאה, היה גבר כלבבי.

בגילי המופלג למדתי שלא לתייג את מכרי על פי שייכותם הפוליטית. כל אחד רשאי לעמדתו הלגיטימית כל עוד אינו חורג מגבולות הבעת הדעה ואינו עובר על החוק. אינני נזכר כרגע בסרט שבו הניח קלינט איסטווד לתסריט להרוג אותו, מה שלא אומר שאין כזה. אילו חרחר איסטווד מילים אחרונות על המסך, אין ספק שהייתי משנן אותן.

אני משרבב את איסטווד לכתבה על דונלד טראמפ, משום שבמערכות הבחירות האחרונות הוא מיצב את עצמו בפלג הקיצוני של המפלגה הרפובליקנית, והוא עלה על הבמה ונשא ממנה דרשות הבלותיות שנשמעו כהדהוד יגע של דברי טראמפ כאשר הוא נוטש את הנאום הכתוב ויורד לפיגוע דריסה בשוליים.

ככל שאני מתעב את טראמפ ואת המקומות הבלתי נסבלים שאליהם הוא גורר את אמריקה מ–14 ביוני 2015, יום הכרזתו על כניסתו למרוץ, למדתי בשבועות האחרונים (ביתר שאת) שטראמפ הוא כוח טבע בלתי נשלט, נרקיסיסט, מגלומן, עבד ליצריו הקמאיים ביותר, דוגמה קיצונית לתסמונת טורט שיצאה משליטה, המתנהל על פי מה שהוא מזהה כטובת עצמו. כמובן שמחלת הנפש שהיא טראמפ מורכבת ומבהילה יותר, כפי שהדגימו כתבות חדשות שגייסו פסיכולוגים ופסיכיאטרים לצייר פרופיל מנטלי של המועמד בעיתונים “בלומברג", “אטלנטיק", “ניו יורקר" ואחרים.

בעוד ג'ון וויין גרס שכדאי “למות צעיר ולהשאיר גווייה יפה" וש"גבר צריך לעשות מה שגבר צריך לעשות", הגיע איסטווד לגיל 85 המופלג ומוכיח כי לעת בלותו בא לו שיטיון. בגיליון ספטמבר של הירחון “אסקווייר" בראיון עם בנו סקוט - מסוג הגימיקים שהצליחו להאניש את טראמפ עד כמה שאפשר באמצעות צאצאיו - נדרש איסטווד לדעתו על טראמפ, בבחינת גב הקורץ למתנקש.

“הוא עלה על משהו", אומר איסטווד על הדונלד, “מכיוון שבחשאי עייפו כולם מתקינות פוליטית ומלנשק תחת. אנחנו בעיצומו של דור מנשקי תחת. אנחנו בעצם ב–Pussy Generation. כולם הולכים על ביצים. אנשים מאשימים את זולתם בגזענות ודברים אחרים. כאשר אני הייתי ילד התנהגות כזאת לא נקראה גזענות". כאן שרבב איסטווד את השמחה שאחזה בו כאשר קרא את התסריט ל"גראן טורינו", שבו גילם גזען חשוך ואמר כי לא יכריז על תמיכה בטראמפ אבל יצביע עבורו. קשה לראות את הארי המזוהם גולש לסניליות.

באמצע אוגוסט הידוע במוניטין הרע שלו וחודשיים וחצי לפני הבחירות ב–8 בנובמבר, בתום עשרה ימים שההיסטוריה תתקשה שלא לכנות “עשרה ימים באוגוסט", נעורה אמריקה מרבצה, והחלה תוהה אם טוב עשתה כאשר עודדה את השטיקים המבעיתים של טראמפ והביטה בו מן היציע כאילו הייתה השריטה של טייקון הנדל"ן המעורער בנפשו משהו שהתרחש ברפובליקת בננות בעולם השלישי ולא במעצמה האחרונה המתעקשת להיקרא עדיין “האומה הגדולה בתבל".

מוטב מאוחר מאשר אף פעם, אבל כפסע היה בין אמריקה 2016 לבין גרמניה של תחילת שנות ה–30, והאם אין היא מותרת על גרמניה בערנותה הדמוקרטית שנצרפה בכור היתוך של מהגרים - כולל עבדות, מלחמת אזרחים אכזרית, התנקשויות פוליטיות ומעשי לינץ' מזעזעים הזוכים לתחייה בהתנהגות המשטרה בערים ובשכונות מסוימות באמריקה - ובהכרה בכך שרודנים בפוטנציה כאדולף היטלר צריך להרוג כשהם קטנים.

האם אני משווה בין היטלר לטראמפ? כן. ואין זו כתיבה נועזת ואמיצה במיוחד, משום שהדברים נאמרו על ידי גדולים וחכמים ממני. האם אני משווה בין אמריקה לגרמניה? כן. אמריקה הדגימה את נהייתה האספסופית אחרי דמגוגים מסוכנים, את שאיפתה למנהיג חזק הבאה לידי ביטוי בהתרפקות מליצית אחרי נשיאותו של רונלד רייגן שאפילו טראמפ, שאינו מכיר בגדולה שאינה גדולתו, ממלמל לעתים תכופות בשבחו.

איוונה, אשתו הראשונה של טראמפ ואם ילדיו איוונקה, דונלד ג'וניור ואריק, העידה כבר שליד מיטתו שמר טראמפ את “הסדר החדש שלי", אסופת נאומיו של היטלר, אף שעל פי כל העדויות ספק אם קרא טראמפ ספר שלם בחייו שאינו ספר שמישהו כתב עבורו ועליו.

כאשר נשאל על ידי מייגן קלי, ההיא מחדשות “פוקס" שעל פי טראמפ: “דם ניגר מכל מיני מקומות בגופה", מהו הספר האהוב עליו חוץ מהתנ"ך, בחר המועמד ב"במערב אין כל חדש". על פי סופר הצללים שלו טוני שוורץ בראיון ל"ניו יורקר", חשדה קלי כי זמן רב חלף מאז קרא טראמפ את הספר מ–1929, וביקשה ממנו להרחיב את הדיבור על ספר אקטואלי יותר שקרא לאחרונה. טראמפ ענה שהוא “קורא קטעים, חלקים, פרקים - אין לי זמן ליותר".

כאילו לא היה טראמפ מפחיד מספיק כנשיא בפוטנציה, נכתב ב"ניו רפבליק" כי גישתו של טראמפ חורגת מהרגלם של נשיאים, כולל ברק אובמה, קורא כפייתי, וג'ורג' וו. בוש שניהל תחרות קריאה נחושה נגד יועצו קרל רוב.

יקיצתה המבוהלת של אמריקה כפי שהיא מיוצגת על ידי התקשורת שליבתה את העצמת טראמפ והעניקה לו זמן מסך שנראה כמו הפקעה טוטלית של התדרים, היא עתה כה קיצונית והיסטרית, עד שאפילו מוסדות עיתונאיים ותיקים כ"ניו יורק טיימס" לא מדפיסים גיליון יומי ללא כתבה השופכת על טראמפ זפת ונוצות, מאכילה אותו דגים באושים ומגרשת אותו מהעיר. המסירות שמגלה התקשורת להשמדתו של טראמפ מעוררת אי נחת מהיקפה ומגובה להבות ההתלהמות, אף על פי שמדובר בקרב על עתידה של אמריקה. אין מסוכנים ומסורים למטרה מחוזרים בתשובה.

מדורות כה רבות הצית הפירומן טראמפ בשבועות האחרונים, שאין דרך לתאר את כולן במגבלות המקום אם לא עקבתם בזמן אמת. בסיכום ביניים ניתן לומר כי ספק אם נראה מעולם ניסיון התאבדות פוליטי כה נחוש, שבו בחר המועמד להתאבד באמצעות תלייה כשראשו עטוף בשקית ניילון אטומה ובהונו תקועה בהדק של רובה ציד כפול–קנה המכוון למצחו.

כנראה שהקריירה הפוליטית של שמעון פרס אינה זרה לטראמפ. הוא עדיין חי פוליטית, משום שאין מנגנון ותקנון המאפשרים למפלגתו להדיח אותו או להחליפו במועמד אחר, חוץ מאשר גיוס מלא של 168 חברי הנהלת המפלגה ולהסביר להם לא מדוע מסוכן טראמפ לאמריקה, אלא מדוע הוא מאיים על קיומה של המפלגה הרפובליקנית ומועמדיה המתמודדים גם הם בנובמבר - ל־50 השנים הבאות. טראמפ איתר את הכוחות הצרים עליו מבית ומחוץ והחל משווק במרץ את התזה שהבחירות הכלליות מוטות (rigged) נגדו, שזה בעצם האליבי שהוא מטפח לקראת האפשרות שיובס או יבחר לפרוש לפני נובמבר.

בשבועיים האחרונים סירב טראמפ להודיע על תמיכתו במנהיג הרפובליקנים בקונגרס פול ראיין, שאיתו הגיע להפסקת אש שבירה. גם בסנאטור ג'ון מקיין, גיבור מלחמה לאוהדיו שטראמפ מעליב מתחילת מערכת הבחירות בטענה שהוא מעדיף חיילים שלא נפלו בשבי על פני מי שנפלו, והסנאטורית קלי איוט מניו המפשייר. בתורם חרקו השלושה שיניים והכריזו על תמיכה בטראמפ. ביום שישי שעבר, אחרי שנזק הכרזת המלחמה הובהר לו במלוא היקפו, נכנע טראמפ והודיע על תמיכתו בשלושה.

את העימות המוטרף שיעלה לו יותר מכל מעידה אחרת שלו בשנה האחרונה, משום שהוא נוגע בציפור נפשה של אמריקה, ניהל טראמפ נגד חיזר וגזאלה חאן, הוריו של קפטן הומאיון חאן שנהרג ב–2004 כאשר הציל את חייליו ממחבל מתאבד במשאית נפץ. בנאום מהפנט בוועידה הדמוקרטית, קרע עו"ד חאן את טראמפ לגזרים, הציע להשאיל לו את עותק החוקה שלו ופצע אותו אנושות בקול שקט ובדרך ארץ.

בזמן שכל ילד יודע שלא מתנפלים על משפחה שכולה, גם אם היא מוסלמית, איבד טראמפ את העשתונות, תקף את ההורים הנקראים בעלי “כוכב זהב" המסמל את קורבנם והפך את מר חאן לסיוט הגדול של חייו. זה היה כה מופרע ומופרך עד שאפילו תומכיו הגדולים ביותר של טראמפ העדיפו למלא פיהם מים. זה גם היה האות לעריקה פומבית של רפובליקנים ותיקים, כאלה שהבהירו שלא יצביעו עבורו ואחרים שהעבירו את תמיכתם להילרי קלינטון.

טראמפ גרע מרצינות התלונות על הטרדה מינית של נשים במקום עבודה והניח לבנו אריק להגן עליו בטלוויזיה, הגנה שהסלימה את מצבו והעמידה בסימן שאלה את התבונה הפוליטית שנאמר שהיא מאפיינת את ילדיו. הוא התנכל בגסות רוח נדירה לאם ולתינוקה שבכיו הפריע לנאומו באסיפת בחירות. רצף מעידותיו היה כה חריג ומבהיל עד שהנשיא אובמה חרג מכל כללי הפרוטוקול והכריז כי טראמפ “אינו כשיר לנשיאות", במילים קשות ביותר מתוך חללו הנייטרלי של הבית הלבן.

מג וויטמן, יו"ר יולט–פאקרד, רפובליקנית ותיקה ומי שניסתה להיבחר למושלת קליפורניה ב–2012, הודיעה כי תצביע לקלינטון ותעזור לה בגיוס כספים. ריינס פריבוס, יו"ר המפלגה, תואר כעל סף דום לב או שבץ מוחי, לא חשוב איזה. בכירי המפלגה החליטו על ניסיון ל"התערבות", כמו שעושים לאלכוהוליסטים המסרבים להכיר במחלתם. גם ניוט גינגריץ' וכריס כריסטי, נכזבי הסגנות, יצאו נגד טראמפ. מתוך מטהו של טראמפ נמסר כי מצב הרוח התאבדותי וכי הפעילים מרגישים שהם עמלים לשווא.

אלמלא העובדה שקלינטון הגדילה את יתרונה על פני טראמפ לאחוזים דו–ספרתיים כמעט לאורך כל החזית, ניתן היה לתייק את השבוע הרע של טראמפ כחלק מחוקי המשחק שהוא עצמו הגדיר, שבו שום דבר אינו מצליח לפגוע בו. אבל לקפיצה המסורתית שקיבלה קלינטון בתום הוועידה הדמוקרטית הצטרפו מי שהתנהגותו של טראמפ נתנה בהם את אותותיה. מוקדם מדי להתבשם מהסקרים הללו, אך בזמן שבו הסיר טראמפ את עיניו מהמטרה, נקרשה הלבה הזורמת מפיו והחלה לייצג את מצב הצבירה של הקמפיין.

במסגרת הקמפיין “רק לא טראמפ" של ה"טיימס", צילמה יחידת הווידיאו של העיתון סרטון קצר על אוהדיו החרופים של המועמד. בחסות סגנון הדיבור של טראמפ והיעדר השליטה על פיו, קפצו ערוצי החדשות שנות אור בשבירת קוד המותר והאסור לומר בשידור. מילים שטרם ראו אור מתעופפות עתה חופשי וללא מעצור: piss ,crap, shit ,screw ,ass ועוד. את המילים הקיצוניות יותר מכסים צפצופים. הקליפ של ה"טיימס" הציג תומכים אלימים, גזענים, שונאי מהגרים ומיעוטים שאינם מהססים להשתמש במונח nigger. התמונה שעלתה מהחבורה הקולנית הזאת הייתה דוחה ביותר וגם מפחידה.

מי שאינם מרשים לעצמם להתרפק על האפשרות שטראמפ מכין את פרישתו מהמרוץ כאשר יסתבר לו שהוא עלול לספוג תבוסה צורבת מידי “הילרי קלינטון המושחתת", חייבים להירגע גם הם. בדרך לנשיאות מחכים לטראמפ שלושה עימותים נשיאותיים עם קלינטון. גם ניתוח להשתלת מוח או החדרת מידע בהיפנוזה לא יצילו את טראמפ מהמבוכה הצפויה לו במפגש בין בורותו הממארת בכל נושא ועניין שממנה הוא נמלט לאמירות כללית כמו “לא טוב", “רע מאוד" ו"נשיב את אמריקה לגדולתה".

קלינטון היא מקצוענית עימותים וידענית גדולה ואנציקלופדית, והשיטה של להשמיץ אותה בנוכחותה, כולל קללות, תצבע את טראמפ בגוונים סקסיסטיים ומיזוגיניים ולא תעשה לו טוב. לטראמפ יש עור דק ופגיע. קלינטון כולה עור. צפויים שלושה ערבים מביכים שבאינסטינקט החייתי שלו מבין טראמפ כי אינו רוצה להשתתף בהם. בשבוע שעבר התלונן קשות על העובדה שהעימותים נקבעו לערבים שבהם משודרים משחקי פוטבול וגם העיד על מכתב תגובה שקיבל מה–NFL הטוענים שלא שלחו כזה.

בהדלפה בעלת מקורות שונים, נמסר כי בעדכון שנערך לו בתחום מדיניות חוץ, התעקש טראמפ ושאל שלוש פעמים מדוע אמריקה אינה משתמשת בנשק גרעיני במלחמתה בדאע"ש. בראיון עם ג'ורג' סטפנופולוס ב–ABC, הסגיר טראמפ את היקף בורותו כאשר הבהיר כי לא ידע שרוסיה סיפחה את חצי האי קרים ונכנסה לאוקראינה. כאשר תהה המראיין בעדינות רבה מה הולך, ניסה טראמפ להבהיר שכמובן שהרוסים סיפחו אבל זה לא היה קורה אילו היה נשיא.

בדעה שכתב מייק מורל, מי שהיה ראש ה–CIA בפועל שנים רבות, הסביר שטראמפ אינו מישהו שנכון להפקיד בידיו את מזוודת הקודים הגרעיניים של אמריקה (הפוטבול) וכי אין לסמוך עליו. אובמה החרה החזיק אחריו. “שלוש פעמים במהלך התדריך שאל טראמפ על השימוש בנשק גרעיני", אמר אחד המתדרכים, “אם יש לנו, מדוע איננו משתמשים בו?". מהעדות ניתן היה להבין כי דמם של הנוכחים קפא בעורקיהם.

מכיוון שחייו, מעשיו ואמירותיו של טראמפ מתועדים להפליא במהלך 30 השנים האחרונות, מהימים שבהם היה אייטם ניו יורקי שבישבנו נשכו עיתונים כ–"Spy" העוקצני והפארודי שעל שמו רשומות כמה מההתנכלויות הגדולות ביותר לטראמפ וכמה מהכינויים שדבקו בו (“וולגרי קצר אצבעות"), ה"ווילג' וויס" ו"ניו יורק", אין בעיה לתעד ולנמק את הקביעות הפסיכולוגיות שבהן נצבע בכתבות האחרונות.

הוא שלח לפובליציסטית גייל קולינס מ"טיימס" עותק של מדורה, ובו הקיף את הצילום שלה בעיגול וכתב “פרצוף כלב!". באחד מספריו התלונן על הזמרת שר בעניין “משהו מחורבן" שאמרה עליו והתרברב כי “רוקנתי ממנה את כל החרא ומאז לא אמרה עלי אף מילה". בדיוקן ל"ניו יורקר" ב–1990 שאל אותו הכתב מרק סינגר אם הוא מחשיב עצמו כחבר אידיאלי. “אתה רוצה לדעת מה שאני מחשיב חבר אידיאלי", השיב טראמפ, “חתיכת תחת מדהים".

יכול להיות שהקטע המביך ביותר שהנפיק טראמפ בשבועות האחרונים היה באסיפת הבחירות שבה בדרך לבמה ניגש אליו גבר שלחם בווייטנאם - המלחמה שממנה השתמט טראמפ ארבע פעמים רצופות בתואנות שונות - ונתן לו את עיטור לב הארגמן שלו. על הבמה הוציא טראמפ את העיטור מכיס הז'קט שלו והראה לקהל. “שאלתי אותו אם זה העיטור המקורי או העתק", הסביר. “כשהבנתי שזה מקורי, אמרתי לו שתמיד רציתי לב ארגמן, אבל זה היה הרבה יותר קל לקבל כך".

לא היה אולפן אחד שבו לא גרסו חברי הפאנל שאדם איכותי היה עונד את העיטור של מי שנתן לו אותו על חולצתו, מחבק אותו ומודה לו על שירותו למולדת. בדעה נוספת שהתפרסמה ב"טיימס" - מתפרסמות בערך שלוש ביום - נכתב כי “קרוב לוודאי שטראמפ ‘טוב' יותר לא יבצבץ בהמשך הדרך. רוב הסיכויים שנראה טראמפ גרוע יותר".

הדעת נותנת שטוני שוורץ, העיתונאי שכתב עבור טראמפ את "The Art Of The Deal", חתום על הסכמי סודיות וחשאיות, במיוחד כאשר שם בכיסו רבע מיליון דולר מהמקדמה, סעיף הוצאות שמן ונתח הגון מהכנסות הספר שהיה רב מכר במיליונים. ועדיין לטענתו, כפי שסיפר לאחרונה ל"ניו יורקר", המחשבה על הנשיא טראמפ מפחידה אותו.

זה לא בגלל האידיאולוגיה של טראמפ, שוורץ מטיל ספק בעובדה שיש לו אידיאולוגיה. הבעיה לטעמו היא אישיותו של טראמפ, שבו הוא רואה אישיות פתולוגית, אימפולסיבית ואנוכית. “מרחתי ליפסטיק על שפתי חזיר" אמר שוורץ ל"ניו יורקר", "אני מאמין באמת שאם טראמפ ינצח ויקבל לרשותו את הקודים הגרעיניים, יש אפשרות טובה שזה יוביל לסופה של האנושות". 

כבר ב–1985 כתב שוורץ על טראמפ למגזין “ניו יורק", כתבה שבה הגדיר אותו כ"בריון בעל אגרופים שניסה ללא הצלחה לפנות דיירי דיור מוגן מהבניין שבו התגוררו בסנטרל פארק ווסט שאותו קנה. מאמציו של טראמפ - שכללו תוכנית לשכן הומלסים בבניין כדי לדחוק ממנו את דייריו הקבועים - הפכו לדוגמה כושלת לפארסה של מעידות וכישלונות".

ניסיונותיו לראיין את טראמפ לספר העלו חרס. שוורץ גילה שתוחלת תשומת הלב והסבלנות של טראמפ הותירה אותו עם “רמה מזעזעת של מידע שטחי ובורות אלמנטרית. לכן הוא מעדיף את הטלוויזיה כמקור החדשות העיקרי שלו, מידע שמגיע אליו בביסים קטנים ונוחים לעיכול.

"אני בספק רב אם קרא טראמפ ספר אחד מתחילתו ועד סופו בחייו הבוגרים. שקר הוא טבע שני עבורו", אמר שוורץ. “יש לו יכולת לשכנע את עצמו שמה שהוא אומר ברגע נתון הוא אמת, או סוג של אמת, או משהו שאמור היה להיות אמת".

הזמן שאמריקה הייתה זקוקה לו כדי להיבהל מאופציית טראמפ כנשיא, היה מנוצל באופן אפקטיבי יותר להדחתו אלמלא אחוזי הסלידה ממנו ומקלינטון היו זהים. השניים מחזיקים בשיא של כ–68% מהבוחרים שאינם מאמינים להם ומדגישים את תכונותיהם השליליות. העובדה המצערת שגם אחרי שראש ה–FBI ג'יימס קומי הוריד אותה מעץ התלייה והחזיר אותה לקמפיין, לא מצליחה קלינטון לשים סוף ישר, כן ואינטליגנטי לפרשת המיילים - היא מעידה ומפח נפש שלא יסולחו. כל עוד ממשיכה קלינטון לשקר או לחלוף ליד האמת, יש לטראמפ סיכוי. זה נקרא אימת הקיזוז.

בעוד שבוע יהיו טראמפ וקלינטון זכאים לעדכונים תכופים מקהילת המודיעין שתכליתם להכין אותם ליום שאחד מהם ייכנס למשרד הסגלגל כשהוא מעודכן ומוכן. מה שנקרא באנגלית to hit the road running. קלינטון כבר הייתה בתדרוכים רבים כאלה כמזכירת המדינה והוכיחה שהיא יכולה לשמור סוד (חלק מהזמן). הנחת העבודה בדבר טראמפ היא שאין מצב שבו אחד מהתדריכים הללו לא ימצא את דרכו לנאומיו פזורי הדעת באסיפות הבחירות. הטענה שהשניים - כל אחד מסיבותיו - אינם ראויים לתדריכים הללו, אינה מצליחה לצבור תאוצה. אובמה בהגינותו, תוך שהוא מורט את נוצותיו של טראמפ, פסק נחרצות שגם המועמד הנרקיסיסטי ההפכפך זכאי לעדכון מה–NSA, למרות הקולות שגורסים אחרת.

נהוג לומר על 90 הימים האחרונים במרוץ המתיש שהכל פתוח בהם. אמירה בטוחה שאינה מסכנת את העיתונאים המסקרים את הבחירות. נהוג לדבר ב"הפתעת אוקטובר" (לא משהו בסגנון מלחמת יום כיפור), שבה מצליח מי מהמועמדים להזריק לקמפיין אקדח מעשן, ניירת מרשיעה, גילוי רועם. נדמה שעל קלינטון וטראמפ הושלכו כבר כל פחי הזבל מכל השכונות שבהן התגוררו במהלך חייהם ושהמחסניות ריקות, אבל לא אלה פני הדברים.

בשעת כתיבת דברים אלה עסוקה התקשורת בנסיבות הגירתה לאמריקה של מלאניה טראמפ, והכוונה היא לאמת את החשד שרעייתו של מועמד החוק וסדר ואויב המהגרים הבלתי חוקיים שאותם הוא מאיים לגרש, הגיעה לאמריקה שלא על פי התקנות החוקיות. כאשר אין מה לומר עליה, מפרסמים צילומי עירום שלה מהקריירה שלה כדוגמנית.

גם קלינטון אינה חסינה ותמיד ניתן לשוב ולמחזר את כל סטיות התקן הרבות בקדנציה הארוכה, 30 שנה, בעין הציבורית. דוחות המס של טראמפ - עד כמה שהדברים קשורים בו - לא יגיעו לידיעתו של הבוחר. אני משער שהוא יעדיף לפרוש מאשר לחשוף אותם. גם הדיון בחברותו עם עורך הדין רוי קון, יד ימינו של הסנאטור ג'ו מקארתי ואחד האנשים המתועבים בניו יורק כפי שהראה המחזה “מלאכים באמריקה", חלף מהר מדי מכדי לפגוע בטראמפ.

אני חושב שטראמפ אינו יכול לשרוד את השבועיים האחרונים שבהם פגע באופן שיטתי בכל פלח אוכלוסייה באמריקה, בכל צבע, מין, גזע ודת, כולל בשותפיו למפלגה. בעיקר אני מאמין ביושרתו ובצו מצפונו של הבוחר שלמרות הסתייגותו העזה מקלינטון, לא ישלח את טראמפ לבית הלבן. גם הנתונים האחרונים של המצב הכלכלי מצביעים על שיפור הדרגתי ועקבי.

התסריט האהוב עלי ביותר כצופה ותיק בתהליכים פוליטיים באמריקה, הוא ניצחון מפתיע של טראמפ. רק אחרי השבעתו כנשיא וכניסתו המביכה לבית הלבן, יהיו לאמריקה הכלים החוקתיים להיפטר ממנו. החוק מאפשר לבדוק טענה שהנשיא אינו כשיר לשרת בתפקידו וכי מצבו הנפשי מאיים על שלומה של אומה. בניסיונו הראשון לתת פקודה בלתי חוקית בעליל למפקדי הצבא, כמו למשל שימוש בלתי סביר בנשק גרעיני, ועל רקע כל מה שנאמר עליו לפני הבחירות, תעמוד למערכת הביטחון הזכות לסרב.

רצף של ישיבות קבינט סהרוריות שבהן תוכח בורותו הגיאו–פוליטית והשרים שימנה - אם ישרדו את בדיקת התאמתם בבית הנבחרים - שתוכנן יודלף, יחברו עליו להשמידו. לכאורה אין זה קל כלל להיפטר מנשיא מכהן אבל היו דברים מעולם. לא פחות חשובה העובדה שהאיש התופס עצמו ככל יכול ומתכוון לתקן את כל מה שמקולקל באמריקה בעצמו, אינו בנוי להיות חלק מסדרת כישלונות פומביים שיהדהדו לעברו ממערכת ההגברה הביתית. זה יכול להתרחש תוך שבועות, ועל פי החוקה סגנו מייק פנס יהיה מחליפו. פנס אינו כוס התה שלי, אבל מצוי בגינוני שלטון ואינו פסיכופת.

כך או אחרת: תנוח דעתכם.