ביום ראשון נפלה רקטה בשדרות. התגובה הרפלקסיבית של צה"ל: תקיפה אווירית של "תשתיות טרור" של החמאס, נראתה כחלק מטקס פולחני מוכר. גם כשנוספו כמה מטחי טנקים אל תשתיות נוספות, לא היה בכך שינוי מהפכני. רק משנמשכו התקיפות על יעדי חמאס וג'יהאד לאורך הלילה כבר התחיל חמאס ליילל שישראל מסלימה את המצב, ובתקשורת שלנו כבר דיברו על תגובה לא מידתית. תגובת חמאס לא מעניינת אותנו כרגע. אולי הם מכינים לעצמם את דעת הקהל העולמית לירי מאות ואלפי רקטות. אבל, כפי שאומרים: באמא שלכם, מאין החוצפה והטמטום להעניק ציון לתגובה שלנו ולהגדיר אותה "לא מידתית"?
לא שאיני יודע, הציון המתחסד הזה נולד על ברכי מחלקת המדינה האמריקאית, האיחוד האירופי וועדות או"ם שונות, שאף אחת מהן אינה חפה משנאת ישראל פשוטה. "הם הרגו לכם רק אחד או 50, למה אתם הורגים אלף?". אבל איני זוכר מתי החלו עיתונאים יהודים המגדירים עצמם ציונים או לפחות תומכי ישראל להחליט ששתי פצצות של 250 ק"ג על מגרש ריק או מוצב נטוש של חמאס הן בדיוק המידה הראויה לתגובה על ירי שפגע בבית מגורים ולא פגע באיש. ועשרה טון פצצות זה יותר מדי? שקלתם את חרדתם של הילדים הגדלים כשילדותם משוחה בצבע אדום? מדדתם את פחדו של הזקן המרותק לכיסא גלגלים היודע שיש לו שניות ספורות עד להתפוצצות ושלא יספיק להגיע לשום מקום? איפה קניתם את המשורה, את המאזניים, את הריחוק הנפשי האקדמי הזה המאפשר לכם לשפוט מעמדה אובייקטיבית?
נתניהו טוב בתיאוריה אך חלש במבחן המעשי
גם לי יש ביקורת על התגובה הלא מידתית. אך לא על המידתיות שלה, אלא על התגובתיות שלה. מתי נודע לצה"ל על תשתיות הטרור שהותקפו? א. אתמול אחרי הצהריים? ב. מזמן, והן היו מתויקות בבנק מטרות ונשלפו בעת הצורך? - התשובה הנכונה היא כמובן ב', ולכן ראוי לשאול עתה מדוע אין הדרג המדיני מורה לצה"ל לתקוף כל תשתית טרור - מחסן נשק, מתקן אימונים, מחרטה לייצור פצצות ורקטות, מפקדה או מתקן קשר - ברגע שהוא מזהה אותה? מדוע ישראל ממשיכה להשתתף במשחק התקיפה-תגובה הזה, שאלף פעם כבר נוכחנו כי אינו מביא רגיעה, אינו מרתיע - ומותיר תמיד את היוזמה בידי האויב? ספר שלם כתב בנימין נתניהו על הצורך ועל האפשרות להיאבק בטרור ברציפות, בלי הפוגות, לא כתגובה על רצח כזה או אחר. תמיד היה טוב בתיאוריה אבל חלש במבחן המעשי.
עתה יושב ליברמן בתפקיד שר הביטחון. בשבתו באופוזיציה תמיד נהג ליברמן למוטט את חמאס ולחסל את אסמעיל הנייה בתוך 48 שעות. עם מינויו מיהרתי להרגיע את הנייה, שכבר ציווה לביתו ונפרד מידידיו המעטים. ואכן השעות התארכו לימים, לשבועות, לחודשים. ועתה, כאשר שוב התגלגלה לידיו של ליברמן הזדמנות, הוא מגביר את עוצמת התגובה. אז זהו? זה ההבדל בין ליברמן ליעלון? זה משליך טון פצצות וזה עשרה טון?
זו ההזדמנות שלו ושל נתניהו לחולל שינוי. למחוק את התפיסה של "בנק מטרות טרור". אסור שלטרור תהיה מדינה ואסור להפקיד בבנק את תוכניות הרצח וההרס שלהם. לא "תגובה לא מידתית", אלא "יוזמה מידתית". ישראל חייבת לפעות על פי כוונות האויב ולא על פי הצלחותיו.