אבא יקר, אני לא הולך לבלבל לך את המוח, אגש ישר לעניין: ידוע לי שאני לא רזה ואתלטי, מגנט הבחורות שתמיד רצית שאהיה. אני יודע שאתה חושב שהחלום שלי להיות עיתונאי ולגור בדרום הוא טיפשי ושאני אמור לעבוד במכירות ובפיתוח כמוך. אני גם יודע שאתה מתכווץ כשאני שר בקול גבוה במקלחת. ושאתה נבוך כשאני מסתובב בעיקר עם מלאכיות.
אמרו לי שדיברת עם בעל זבוב ועם בהמות על זה שאתה חושש שהבן שלך נמשך לזכרים. אמרת להם שאתה חושב שהומואים זה דוחה ושאני חייב להפסיק להתנהג כמו כוסית. אבל תנחש מה, אבא? לא משנה כמה בקבוקי נקדימון תשליך עלי, לא משנה כמה פעמים תקרא לי "שמנמני" או "אוכל זמורה", אני עדיין בנך הבכור. לא משנה כמה פעמים תצעק עלי ותגיד שאני חסר תועלת, זה לא משנה את העובדה שיש לי רגשות.
אני יודע שלא תקבל אותי, ואני גם לא מצפה ממך לזה. יש ברשותך אמונות חזקות בנוגע לשאלה איך גבר צריך להיות, וזכותך לחשוב מה שתרצה, אבל אם אתה חושב שאחרי כל מה שהעברת אותי אתה עדיין תנהג בבריונות כלפי, אתה טועה.
אין לך זכות לומר לי שאני לא עושה שום דבר עם החיים שלי. שאני כישלון. כל מה שעשיתי היה כי אתה אמרת לי לעשות את זה. התקבלתי למסדר המלאכים הגבוה, אפילו קיבלתי עבודה במפעל לוחות חימר בקמפוס. בניתי את עצמי בשתי ידיים עד שהפכתי למצביא במסדר. תאמין או לא, בדרך גם יצרתי סביבי קבוצה גדולה של חברים טובים. אני קורא להם "הנפילים" (כי קשה להם להפסיק לעשן אף על פי שהם יודעים שזה דופק להם את ההילה; ואם להיות כן, גם לי קשה, אולי כי פשוט לא אכפת לי מהגוף שלי, בגללך).
השגתי כל מה שרצית בשבילי ואפילו יותר. ואת כל זה עשיתי במסגרת תפיסה מחורבנת שאולי זה יעשה אותך אפילו קצת גאה בי. כמובן שלא היית מרוצה. אתה אף פעם לא מרוצה, לא משנה מה אני עושה. אין לי מושג למה כל פעם אני נפגע ממך מחדש.
חזרתי הביתה לקיץ עם המחשבה שאוכל למצוא עבודה, לקחת קורסים אונליין ושהכל יהיה בסדר.
זה מה שרצית בשבילי. וכמו טיפש, שוב לא הקשבתי ללב שלי, שאמר לי להישאר בקמפוס עם החברים.
ניסיתי להשיג עבודה, מילאתי טפסים במיליון מקומות, אבל נתקלתי בדחייה אחר דחייה. אחרי הכל, זה לא פשוט למצוא עבודה בעדן כשאבא שלך הוא אלוהים. אתה ודאי יודע שכולם פה כועסים על ההתעלמות הבוטה שלך מהתושבים. מחירי הדירות בעדן הרקיעו שחקים, המלאכים מתחילים לדבר על לרדת לאדמה ולזיין בחורות עבריות. הם אומרים שהדיור ממש זול שם, אוהל מאה אמה תמורת 50 מנים, אתה קולט? לא כמו פה, 90 מנים וגרה תמורת חדר מסריח של אמה וחצי בדירת 50 אמה מחולקת.
כמה שיותר רחוק ממך
גרמת לי לשנוא את עצמי כשהייתי ילד משום שאין לי חברים ושאני שמן. כולם אמרו לי שאני לא צריך לקחת את זה קשה, שפשוט "לחוץ לך בעבודה" ושאתה "לא מרוצה מבני האדם שיצרת". אבל עדיין, המילים הקשות שלך הכתימו לי את הלב והייתי בדיכאון. הייתי בוכה לעזרה, ואיתך תמיד הייתה אותה תשובה: "תתגבר ותהיה גבר, יא שמן".
אבא, אני רוצה להודיע לך שהרסת סופית את מה שנשאר מהקשר שלנו. לא ארשה לך יותר לגרום לי להרגיש שאני לא שווה. תמיד דרשת כבוד כי אתה אלוהים, אבל בשבילי אתה אבא. חבל שאתה לא מבין שכבוד זה משהו שצריך להרוויח ולא לקבל סתם. אין לי כבוד אליך יותר, אני מרוקן, בגללך אני מתקשה לבטוח בגברים וזה דופק לי את מערכות היחסים. לא פעם אמרת לי שאני לא הבן האהוב עליך, שאתה מעדיף את ישוע. כעסתי. כל מה שרציתי זה שתתייחס אלי. אבל סיימתי לבכות על זה.
אני לא הבן שרצית, ולא אכפת לי. אני רוצה שתדע שאני מתכנן לא לחזור הביתה. למעשה אני מתכנן לרדת לאדמה ולנסות למצוא את עצמי שם. כמה שיותר רחוק ממך. כולם אומרים שאני יכול להצליח שם, שאני אפילו יכול להיות מלך יותר גדול ממך. הנפילים באים איתי, נקים סטארט־אפ ונפסיק יחד לעשן. נתמוך זה בזה.
יש לי רעיון מטורף לסטארט־אפ - לספוג אשמה מזרים תמורת כסף. זה די פשוט, מישהו עושה משהו רע, הוא מאשים אותי ואת הארגון שלי בזה, אנחנו מקבלים עלינו את האשמה, אומרים כמה משפטים מתריסים נגדך, הוא יוצא נקי ואנחנו מקבלים ממנו כסף. לפחות אנצל קצת את הבאזז סביבך, אני חושב שזה מגיע לי אחרי כל השנים האלה בסביבתך. אבאדון ואברקסס הציעו לקרוא לסטארט־אפ שלנו "חברת ביטוח". אנחנו עדיין שוקלים את זה.
דבר אחרון, אני רוצה שתדע שיש לי חבר, הוא קרוס־דרסר. קוראים לו לילית, הוא אוהב אותי ואני אותו. אנחנו מתכוונים לאמץ ילד. אני חושב שנקרא לו דמיאן. תמיד אהבתי את השם הזה. מקווה שתמצא את האושר שלך בלי להאשים אותי בצרות שלך. כי אני בהחלט בדרך למצוא את שלי.
בנך, סמואל (או שטן, כמו שקראת לי כשהייתי תינוק).
הסיפור דמיוני ואין לו ולדמויות בו קשר למציאות.