תנו לצה"ל לנצח: גם בתיק אזריה, השאלה היא של שמאל וימין

אם צה"ל רוצה לדכא את הגל העכור שגואה במהלך משפטו של אלאור אזריה, הוא חייב לפרסם לאלתר את ממצאי חקירת החיילים המעורבים באירוע הירי בעפרה.

איאד חאמד, פלסטיני בן 38, אב לשלושה, נהרג לפני שבוע מירי חיילי צה"ל. התחקיר הראשוני בשטח (אם לא הוטה במזיד כדי לחבל בחקירה) הוא בדרך כלל המהימן ביותר, וצה"ל עשה בו שימוש מיידי ונכון במקרה אזריה בחברון. לא צריך להיות שרלוק כדי להבין מה קרה שם (סרט בצלם אמר את דברו) ואיזו עמדה נקטה המערכת הפוליטית: ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון הנוכחי אביגדור ליברמן תמכו באזריה. שר הביטחון הקודם משה (בוגי) יעלון והרמטכ"ל גדי איזנקוט גינו את הירי. מערכת המשפט הצה"לית מנהלת משפט ראווה מתוקשר למען ייראו ויבינו שבצה"ל אין "כנופיות", כדברי שר הביטחון היוצא יעלון, תוך התעלמות גמורה משר הביטחון הנוכחי ("חיילים בשטח לא יכולים לצאת למשימה עם עו"ד צמוד").

באירוע עפרה פרסם בצלם את גרסת הפלסטינים, שטענו כי איאד נבהל וברח, לא החזיק סכין ונורה בגבו. בצה"ל החזירו מיד את גופתו למשפחה (איפה ליברמן וגלעד ארדן כשצריך ללמד לקח את הטרור המאיים על קיום מדינת ישראל?), ובמצ"ח נחקר חייל כחשוד ב"גרימת מוות ברשלנות", דרגה אחת פחות מהריגה ושתיים מרצח.

ההדלפות מהתחקיר הראשוני מעורבות: איאד לא התכוון לפגוע בחיילים אבל רץ לכיוונם. מה שבאמת אירע אמור להתברר כאשר יפורסמו דוחות פצעי הכניסה והיציאה, והמרחק שממנו נורה איאד. במקרה אזריה הכריח סרטון בצלם את המערכת להגיב בזריזות. אני מקווה שמצלמות תיעדו את התקרית ויצורפו לפרסום זריז וגלוי של האירוע.

האמת המרה היא שצה"ל מעולם לא היה צבא הישועה (צבא צדקה פרוטסטנטי). חיילים בכלל אמורים להיות יותר מלאכי חבלה מאשר מלאכי שרת, אבל גם כך צריך לדעת היכן עובר הגבול בין רצח לירי "לגיטימי". קשה לשרטט גבול מדויק וחד עבור חיילים נערים שמותקפים מכל הכיוונים: שרשרת הפיקוד שלהם משדרת תהיו הכי מפוקסים 24/7, כי רוצים להרוג אתכם. חלק גדול מהסביבה הפוליטית (מליברמן עד יאיר לפיד, שאמר: "מי שמוציא סכין או מברג, צריך לירות בו כדי להרוג") והתקשורתית מחתים את הכרתו בגלי הסתה נגד ה"ערבים" באשר הם ערבים. הם מופצצים בהמון התרעות, כולל אירועי אמת, שבהם פלסטינים תוקפים חיילים, והמצב המנטלי שלהם נע בין שגרת בט"ש של עייפות ואדישות קיצוניות לבין אדרנלין שמעיף אותם לשמיים עם כל פיפס.

עכשיו לך תפיל מדיניות מטורפת שלמה על החייל אלאור אזריה, שהפך מהיום להיום גם שעיר לעזאזל וגם נושא דגל. רק תציצו בפרצופו ההמום מתדרוכי פרקליטיו ונהמת ההמון שמאחוריו ותבינו עם מי ועם מה יש לנו עסק.

אזריה הוא רק זנב הסיפור האמיתי. יותר מדי מקרים של ירי פרוע עברו תחת הרדאר הציבורי והתקשורתי. הטיפול באזריה הוא ניסיון אמיץ של הרמטכ"ל לסגור את הפצע המדמם הזה. פרסום של ממצאי האירוע בעפרה (שיוכיחו אם הירי מוצדק אם לא) הוא האורח שבו צה"ל יוכיח שאינו נרתע מנהמת האספסוף המגובה בפוליטיקאים.

ימין מול שמאל

במקביל חייב צה"ל לטפל ולהגיב בחריפות בקמפיין התמיכה באזריה. סא"ל (במיל') אליהו ליבמן, קב"ט חברון, יצא נגד סמכות צה"ל החל משר הביטחון וכלה במ"פ של אזריה. מילא ההגנה על החייל, אבל העדות של ליבמן הייתה חלק מקמפיין פוליטי אידאולוגי, ולכן הוא חייב להיות מסולק מכל מגע עם צה"ל.

הראש המבצעי הקטן שלי אומר שאף אחד לא מצפה כי "החייל המצטיין" אזריה יידע שאין מצב שבו פלסטיני גם יישא מטען וגם ינסה לדקור. זה לא קרה מעולם ולא סביר שיקרה. ליבמן, שמסתובב בזירה שנים, אמור לדעת את זה ולא לקשקש לבית המשפט על מטען שהיה עשוי להתפוצץ.

שלא לדבר על תמיכתו המשונה של סגן הרמטכ"ל לשעבר, האלוף (במיל') עוזי דיין שהתגייס לקמפיין "כולנו אזריה" וסיפר כי הוא עצמו (כאלוף פיקוד מרכז) חווה "מקרה דומה, אפילו הרבה יותר חמור, כי נהרגו בו חמישה פלסטינים... הם לא היו טרוריסטים, גם לא היו שב"חים. הם היו אנשים שחזרו מעבודה בישראל והייתה שם איזו אי הבנה... אמרתי עושים ועדת חקירה... לא פצ"ר ולא מצ"ח ואתם נותנים לי את התוצאות… החיילים אפילו לא עמדו למשפט".

לקמפיין הצטרפו גם האלוף דני ביטון, תא"ל שמואל זכאי ורס"ן רומי בוזגלו שתקף אפילו את השר נפתלי בנט, ש"רוקד לפי החליל של בצלם", ואת ליברמן "המוקיון הזה", כולל נימוק אחד מנצח ונכון לשלושתם: צה"ל מעמיד למשפט נער מרמלה אבל לא יעמיד במקרה דומה נער מאלון מורה. מבחינת ארגוני זכויות האדם בעולם, קמפיין "כולנו אזריה" הוא מסמך משפטי מרשיע שמוכיח שצה"ל מוציא להורג בלא איום ישיר או סיבה מבצעית (או בלשונו של עוזי דיין: "הייתה שם איזו אי הבנה"). אם צה"ל לא רוצה שהקמפיין "כולנו אזריה" יגרום לירי ויראלי פרוע, הוא חייב למצות את הדין בגדול ובגלוי.

נראה שהאסימון על ההשתוללות בשטחים ירד גם באגף האזרחי. מח"ש חקרה תלונה של פלסטיני ששוטר מג"ב התעלל בו במחסום. כשגילה שוטר מג"ב שאותו פלסטיני נשוי ליהודייה, קרע את ספח תעודת הזהות שלו, קילל, דרש ממנו לרוקן את מכוניתו, העיף לרצפה קוראן ואת כיסא הבטיחות של הילדים, גרר אותו לחדר במחסום, ירק עליו והכה אותו בנשקו.

חברו שהיה ברכב צלצל 100. מה שקורה במחסום לא באחריותנו, אמרו לו. הפלסטיני, שלא רוצה להזדהות, הגיש תלונה למח"ש, עבר בדיקת פוליגרף, נמצא דובר אמת (גם החבורות דיברו). ממח"ש דווח בשבוע שעבר כי "עם סיום החקירה החלטנו להעמיד את החשוד לדין פלילי, בגין עבירה של תקיפה סתם ואיומים".

מה שחשוב בכל האירועים הללו הוא התייצבות שני המחנות אלו מול אלו: ימין מול שמאל. אפילו המ"מ שהעיד לטובת אזריה, ונכשל בסתירות בין עדותו בתחקיר המבצעי ועדותו בבית המשפט, הוא חובש כיפה. עדותו הייתה בהתאם להשקפתו לעומת כל שרשרת הפיקוד מעליו, חילונים שדיברו אחת בתחקיר ובבית המשפט.

האמת היא שמה שיוחלט בכל המשפטים הללו ממש לא חשוב. כל החלטה תהיה סיבה לימין ולשמאל לחזור על טיעוניהם, ויאללה, שיילכו כבר מכות על אמת ושהטובים ינצחו. גם בצה"ל.