אני מארח היום את אבי יוסף תירוש ז"ל, שהלך לעולמו לפני כ־26 שנה. הוא היה בעל טור בעיתון הדתי "הצופה". כמה ממאמריו עסקו בנושא השבת, האקטואלי במקומותינו, וכל מי שמבכה את הסטטוס־קוו ההולך ומתכרסם, יקרא נא את הקטעים הבאים. במאמרו "הידור שבת", שהתפרסם ב"הצופה" ב־2 ביוני 1944, הוא כותב: "מלחמה לנו בחילול השבת ובמחלליה. את מיטב כוחותינו ואת המעולים שבאמצעינו גייסנו למטרה זו. קשה להסיק שההצלחה מאירה לנו פנים. אולי נסתמה פה ושם איזו פרצה, אולי נגדרה פה ושם בקעה כלשהי, אולם עדיין הפרוץ מרובה על העומד והמעוות על המתוקן.



"הנה התפרסמה לפני זמן מה סטטיסטיקה מאלפת ומדאיבה עד מאוד וזה תוכנה: 65 מפעלי תעשייה עבדו בשבת בפרק הזמן של הדוח הסטטיסטי. ב־37 מפעלים שילמו 50% תוספת שכר תמורת העבודה בשבת, בשאר - 10% עד 25%. ב־12 מפעלים בלבד לא שילמו כל תוספת. בחגים שילמו ב־26 מפעלים 50% תוספת, ב־22 מפעלים שילמו 100%, ורק בעשרה לא שילמו כלום. פירוש הדבר שלאחר כל הפעולות מצד ה'שומרים' וה'משמרות', האישים והארגונים, גבר הנימוק המפוקפק של 'המאמץ המלחמתי' על הצו האלוקי. לא הועילו כל העצרות והמחאות לשנות משהו מטבע ההפקרות של הדור, מאהבת הבצע ומהרדיפה אחר רווחים. אדם דואג לאיבוד דמיו ואינו דואג לאיבוד ימיו".



ועוד כמה קטעים ממאמר מוקדם יותר (28.8.1941), שכותרתו "על המצב הדתי ביישוב": "שבת שבת, אחר הצהריים, חוצות את חוצות העיר מכוניות משא המחזירות פועלים מהעבודה לשבתם הקטועה למחצה. בכל כמה פסיעות נעצר האוטו, גם ליד בית כנסת, ומוריד פועלים במקלם ובתרמילם ובבגדי העבודה המלוכלכים בטיט ובחמר. ויש הולכי רגל קרועים־בלואים ביחידות ובסך, הנושאים ברמה את דגל העבודה בשבת, אם בשחרית בדרכם לעבודה ואם בצהריים בחזרה ממנה, ולא יתבוששו.



"פרשה זו של עבודה בשבת עשתה שמות באלפים ואולי ברבבות נשמות של עובדים ומעבידים כאחד. והמכשלה הזאת היא תחת ידי הנהלתנו הלאומית וההסתדרות הכללית, שלא עשתה די לעמוד בפרץ ולהתנגד לתופעות אלה. היא יכולה הייתה להשפיע על חבריה, לחנכם לשמירת שבת, לפחות מחללה בעבודה, ולחייבם במנוחה ביום זה. היא הייתה חייבת להילחם על הישג לאומי־סוציאלי עצום ועתיק זה לא פחות מאשר על זכות השביתות וההשבתות, ולא עשתה כן.



"איך מתעלמים ההסתדרות ואנשי הרוח שלה מכך שאי אפשר להפוך ציבור שלם לעם הדומה לחמור, למס עובד, המושך שבעה ימים בשבוע בעול, ללא פינת ייחוד בלב ובזמן לענייני רוח ותרבות? ואיככה לא הבינה מה רב האסון לעתיד העם והאדם מעבודת פרך של שבעה ימים בשבוע?... ובינתיים הולך ביטול השבת ומקבל ממדים רחבים ונוראים, והכל כביכול בעטיה של שעת החירום וצורכי הלקוח החדש. מאפיות עובדות בשבת למענו וכמוהן בתי חרושת שונים. פרברי תל אביב ושכונותיה הומים בשבת ממלאכה בחרושת ובסדנה ומתנועה. וכל זה נחרת בלבבות צעירים ובמוחות רופסים, והיה הדבר לחוק בישראל".



עד כאן אבא. אז מה חדש? אדרבה, דומה אפילו שהמצב בנושא השבת, מנקודת המבט הדתית, השתפר קצת מאז.