שעת לילה מאוחרת, שלהי חודש אוגוסט. אדם בלתי נסבל יצא לטיול ברחוב. הוא פגש בי במקרה על ספסל צדדי ברחוב קינג ג'ורג'. "רוצה לשמוע סוד?", הוא שאל. הבטתי בו במבט ריק. "סוד?", תהיתי.
הוא לא היה נראה אדם רע, לא היה שום דבר יוצא דופן בצורת הדיבור שלו או במראהו, אבל ההרגשה הכללית שקיבלתי ממנו הייתה של "בלתי נסבל".
לכל אחד יש העדפות בנוגע לסוג האנשים שהוא מחבב או לא סובל. אבל לעתים פוגשים מישהו שעל פי כל הנתונים אמורים לחבב אותו. הוא יכול להיות משעשע, אפילו נאה, הוא עלול לדבר לעניין, אבל הוא פשוט בלתי נסבל. אתה לא ממש יודע למה. זה פשוט ככה. וזה בדיוק היה המקרה איתו.
דיברנו קצת והתברר שהוא היה חסיד נלהב של הסרט "הסוד". מאלה שהקדישו את חייהם לפנינת הפלסטיק האמריקאית של העידן החדש, אשר גורסת כי כל מה שאדם חושב הוא מושך אל חייו האמיתיים. אין בעולם דבר גרוע יותר מלשוחח עם מיופה כוח של חוק המשיכה, חשבתי. זה כמו לדבר עם אדם שטוף מוח.
בשנים האחרונות נתקלתי בהרבה חסידים של "הסוד". בכל פעם מצאתי את השהות בקרבתם מתישה ומייאשת. הניסיון שלהם לנטר את מחשבותיהם כדי להפיק רווח או לחלופין להימנע מאירועים שליליים לא מאפשר להם לחיות את הרגע. בקיצור, הם רואים את הדברים כפי שהם עלולים להיות, ולא כפי שהם באמת.
"אם אתה שואל אותי, תרבות הקואוצ'ינג היא ההוכחה הניצחת שכל מה שעמוק ומשמעותי בעולם הזה - אבד עליו הכלח, ושהאינסטנט והפלסטיק ניצחו", אמרתי.
הוא הביט בי והניח כף יד בלתי נסבלת על הברך שלי (הנחתי שזאת "טכניקת שיחה" שהוא למד באיזה קורס NLP. לא עשו אותי אתמול, טיפוסים כאלה לא נוגעים סתם על דעת עצמם בברכיים של זרים, אלא אם כן נאמר להם שזה לגיטימי). "בזמנים כאלה של הונאה כוללת, אמירת האמת היא פעולה מהפכנית.
אני מצטער לבשר לך זאת, אבל אתה מלא בחרא", אמרתי לו. הזזתי ממני את כף ידו. "אמת קטנה ממני אליך", חייכתי והלכתי.
בדרכי הביתה דמיינתי את אלוהים מזמן אותו לפגישה בלשכתו ואומר לו שהוא שולח אותו לכדור הארץ כדי לערער את ההיגיון והסדר הטוב שעוד נותרו לאנושות. זה שעשע אותי. נכנסתי למיטה וחשבתי על סיפורו של הבלתי נסבל. אם היה לו אחד, הוא ודאי היה מתחיל ככה:
פרק א' - הסוד
כמו הרבה אחרים, הוא ראה את הסרט "הסוד", מיד התאהב, והחל לחקור את הנושא. דבר הוביל לדבר והוא פצח בטיסות תכופות לקורסים יקרים להחריד של מנטור אמריקאי מפורסם.
הוא התחיל להאמין שבאמצעות המחשבות שלו הוא מעצב את עולמו ואחראי לכל מה שקורה בחייו. "מספיק שתאמין בעצמך ותדמיין את השפע והוא כבר ימצא את דרכו אל חייך", הוא כתב בסטטוס שלו בוואטסאפ. בדיעבד, זה היה הסימן המדאיג הראשון שבישר על שרשרת אירועים שלבסוף תותיר אותו חסר כל.
פרק ב' – הנפילה
החודשים חלפו, הוא לקח הלוואות ענק כדי לפתוח את עסק חלומותיו. הוא גם קנה רכב יוקרה, שעון רולקס חדש, ועבר לגור במגדל חדש על חוף הים של תל אביב. הוא אמר שאם יקיף את עצמו בשפע זה יביא לו עוד שפע. האנשים בסביבתו הפכו מודאגים בשל התנהגותו, אך כל אדם שהעז להזהיר אותו בנוגע להחלטותיו הפזיזות תויג מיד כשלילי ונמחק מחייו.
הוא הפך להיות ביקורתי יותר כלפי עצמו וסביבתו, אך הדחיק כל ספק או חשש שעלו בו. "לא אמלא את המודעות שלי בספקות", הוא אמר והקיף את עצמו באנשים שכינה "חיוביים". הם היו נובורישים חומריים ש"ידעו את הסוד". והם טיפחו אצלו את האשליה הנעימה ותחושת הביטחון המופרזת שכל עוד הוא חושב חיובי, כלום לא יכול להשתבש.
בכל בוקר פרסם בפייסבוק סטטוסים בלתי נסבלים שמטיפים לחשיבה חיובית, דבר שהביא הרבה מחבריו להפסיק לעקוב אחריו. לימים, העסק שלו נסגר בשל ניהול כושל. הוא הפסיד את חבריו החדשים יחד עם כל רכושו. כיום הוא בחובות עתק ובדיכאון קליני סמוי, ולכן חזר לגור עם הוריו.
פרק ג' - קבצנית שלילית
שעת לילה מאוחרת, שלהי חודש אוגוסט. אדם בלתי נסבל יצא לטיול ברחוב, שם במקרה פגש קבצנית שלילית על ספסל צדדי ברחוב קינג ג'ורג'."רוצה לשמוע סוד?", הוא שאל. השלילית הביטה בו במבט ריק. "סוד?", היא אמרה.
"כן, אמת קטנה", הוא אמר בשקט. "בזמנים כאלה של הונאה כוללת, אמירת האמת היא פעולה מהפכנית".
הוא הניח יד בלתי נסבלת על ברך שלילית. "מכירה את זה שמשהו אחד משתבש ואז הכל מצטרף אליו והחיים שלך מתחרבנים?".
"כן", היא ענתה. דמעה זלגה במורד פניה, נפלה על כף ידו והקישה על דלתות חדרי הלב החבויים ביותר.
"זה נקרא חוק המשיכה", הוא אמר. היא התנשפה.
"הזה בין גבר לאישה?", שאלה והזיזה באטיות את ידו לעבר מפשעתה.
"לא", הוא ענה. "הזה שמושך אותך למטה ומשאיר אותך דבוק לרצפה".
הוא לקח את ידו בחזרה. "כוסאמק, החיים האלה".
היא אמרה לו שהוא בלתי נסבל. הוא בהה בקרקע ושתק.
לבסוף נפרדו כל אחד לדרכו. אחרי הכל היא קבצנית. והוא לא צריך שליליות כזאת בתודעה שלו.
הסיפור אינו דמיוני. כל קשר בין הדמויות למציאות הגיוני בהחלט.