הנהלת חברת "הראל" דאגה לפני כחודש לשלוח לאלפי עובדיה מייל משמח ובו היא בישרה להם כי החליטה לעדכן את שכר המינימום בחברה לאלו העובדים במשרה מלאה ל־6,000 שקל, כבר ממשכורת ספטמבר הקרובה. על פניו מדובר בצעד ראוי ובתוספת מכובדת של 1,000 שקל לאותם עובדים. אבל כמו במקרים רבים, היא קצת יותר מורכבת. באופן "מקרי" דאגה החברה להוציא הודעה זו לעובדים ולהדליפה לתקשורת, בדיוק ביום שבו הוכרז באופן רשמי על הקמת ועד עובדים יציג בבית ההשקעות הגדול בישראל "פסגות".
ענפי הפיננסים, הקול סנטר והביטוח, בדומה לענף הסלולר, מתמודדים בשנים האחרונות עם גל של התאגדויות עובדים. בחברות כמו הפניקס, פלאפון, לאומי קארד, אקסלנס ובזק אונליין כבר יש ועד עובדים יציג, ובמכה מהן כבר נחתם הסכם קיבוצי. כל בר דעת מבין שחברת "הראל" בעצם מקדימה רפואה למכה מבחינתה ופוגעת בתמריץ העובדים להתאגד כדי להבטיח את זכויותיהם. סביר להניח כי בטווח הקצר מהלך זה ישתלם לחברה ואף לעובדים, אך אסור שהוא יצר את צעדם הלגיטימי של עובדי החברה להתאגד בקרוב.
פסק דין פלאפון, שנפסק לפני כשלוש שנים וקובע כי חל איסור מוחלט על מעסיק להביע עמדה בעניין התאגדות עובדיו ולהתערב במהלכי ההתאגדות, עומד לטובת כל עובדי החברות והארגונים. במיוחד בעת הזאת אסור לשכוח כי היחלשותה של העבודה המאורגנת בישראל, בעידודה האקטיבי של הממשלה, לא היטיבה עם המשק, אלא החמירה את מצב העובדים.
מספר העובדים המאוגדים עומד כיום על פחות מ־30%, ולכן זוהי רק תחילתו של המאבק. אם עד המחאה החברתית של קיץ 2011 הורגלנו בעיקר למאבקי עובדים עם מראות של צמיגים בוערים ושערים סגורים של מפעל, הרי בשנים האחרונות אנו עדים גם למאבקים במתכונת שונה: הקמת התאגדויות חדשות של צעירים ומבוגרים כאחד אשר מבינים כי המאבק נגד רמיסת זכויות העובד, הלנת שכר וגלי פיטורים אינו נחלתם הבלעדית של עובדי מפעלים קשי יום, אלא רלוונטי יותר מאי־פעם גם ליחסי העבודה שלהם.
מציאות חדשה זו מחייבת את תרגומם ועיצובם מחדש של מונחי העבר לתקופה שבה אנו חיים. הצבת הזכויות החברתיות כשוות ערך, לצד הזכויות הפוליטיות והאזרחיות, היא צעד חשוב והכרחי בדרך להגדלה משמעותית של מספר העובדים המאוגדים בישראל. מתן "גזרים" בדמות העלאת שכר, היא אולי צעד מתבקש, אך בוודאי אינה הדרך להבטחת ביטחונו התעסוקתי של העובד.
הכותבת היא יו"ר ועד העובדים של בזק אונליין