"אנטי-אייג'ינג": הוועדה לאנרגיה אטומית מנסה להציל את הכור בדימונה

1. בשבוע הבא תיפתח בווינה העצרת הכללית של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א). את ישראל תייצג משלחת בראשות מנכ"ל הוועדה לאנרגיה אטומית (וא"א) זאב שניר, הנושא באחד התפקידים הרגישים והסודיים ביותר בשירות הציבורי. מנכ"ל וא"א, הממונה על ידי ראש הממשלה, אחראי בראש ובראשונה לשני הכורים שיש לישראל. בגדול, בדימונה (הקריה למחקר גרעיני - קמ"ג) מייצרת ישראל, לפי פרסומים זרים, את החומרים הבקיעים לנשק הגרעיני (אורניום ופלוטוניום) שכל העולם סבור שמצויים ברשותה. הקטן, בשורק (המרכז למחקר גרעיני - ממ"ג) ליד יבנה, משמש לצורכי מחקר. כמו כן אחראי מנכ"ל וא"א לאחסון כל החומרים הרדיואקטיביים, והוא מעורב בכל ההליכים שתכליתם להבטיח את הבטיחות הגרעינית בישראל.

שניר פרש מצה"ל ב-2006 בדרגת תת אלוף. תפקידו האחרון היה ראש להק ציוד בחיל האוויר. משם עבר למשרד הביטחון, לתפקיד הרגיש והחשאי של ראש האגף להתגוננות ואמצעים מיוחדים (אמ"מ). הוא החליף את ד"ר שאול חורב, שמונה למנכ"ל וא"א. ביוני 2015 פרש חורב מתפקיד המנכ"ל, ושוב היה זה שניר שהחליפו.

בנאומו בווינה יחזור שניר על העמדות המסורתיות של ישראל באשר לתוכנית הגרעין שלה, שחוזרות ונשנות בכל הזדמנות. ישראל אינה חתומה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT), ולכן הכור בדימונה אינו נמצא בפיקוח של סבא"א. לישראל אין גם כוונה לפתוח בעתיד את הכור לביקורי פקחים בינלאומיים. להלכה, ישראל אינה מתנגדת עקרונית לפירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני, ובעבר השתתפו נציגיה בכמה ועידות ופורומים בינלאומיים שניסו לבדוק את הסיכויים ליישום הרעיון - ניסיונות שכצפוי לא צלחו.

ישראל גורסת שכל מו"מ חייב יהיה לכלול פירוז של המזרח התיכון לא רק מנשק גרעיני אלא מכל סוגי הנשק להשמדה המונית (ביולוגי, כימי) ומאמצעי השיגור שלהם (טילים). ובכל מקרה, עמדתה היא שפירוז הוא השלב האחרון, שיקדמו לו הכרה של כל מדינות המזרח התיכון (כולל כמובן איראן) בזכות קיומה של ישראל, כינון יחסי שלום עמה והסדרי ביטחון. בקיצור, עמדת ישראל היא חזון אחרית הימים, שכנראה לעולם לא יתגשם.

עד אז תמשיך ישראל לעשות כל מאמץ למנוע ממדינות אחרות באזור להתחמש בנשק גרעיני, כפי שעשתה בתקיפות מהאוויר נגד עיראק, וכפי שנטען בפרסומים זרים גם נגד סוריה, ובשילוב אמצעים דיפלומטיים, סנקציות כלכליות ומבצעי מודיעין וחבלה, שמיוחסים לה במאבק נגד הגרעין האיראני. וכל זאת כדי לשמר את המונופול הגרעיני המיוחס לה.

ובכל זאת, העצרת הכללית של סבא"א צפויה הפעם להיות שונה. בכל השנים, לרוב ביוזמת מצרים, הגישו חברות הליגה הערבית, איראן ומדינות נוספות מארגון המדינות הבלתי מזדהות הצעה שכותרתה "היכולות הגרעיניות של ישראל". ההצעה קראה לסבא"א לכפות על ישראל כניסת פקחים בינלאומיים לדימונה וחשיפת מלוא תוכנית הגרעין שלה. לרוב ההצעות נדחו ברוב קולות, כפי שקרה בשנה שעברה, או שלא הועלו כלל להצבעה. השנה, ככל הנראה, לא תוגש כל הצעת החלטה, וגם אם במהלך מפתיע של הרגע האחרון תונח הצעה דומה, לא תתקיים עליה הצבעה.

השינוי הזה לטובת ישראל נובע מגישתה החדשה של מצרים. בניגוד לעבר, היא אינה יוזמת או דוחפת להעביר החלטות נגד תוכנית הגרעין של ישראל. זה קורה על רקע הפרסומים על שיתוף הפעולה המתהדק בין ישראל למצרים, שבמרכזו המאבק נגד דאעש בסיני. כפי שכבר נחשף בפרסומים זרים, שציטטו גם מקורות ישראליים, ישראל מסייעת באספקת מידע מודיעיני, וכלי טיס שלה אף משתתפים בתקיפות נגד יעדי הטרור בחצי האי.

מאמצים להאריך את חייו של הכור בדימונה

למרות זאת, לשניר ולמשלחת הישראלית לא צפויים חיים קלים. בשיחות מסדרון ובחדרי חדרים, הוא וחבריו יידרשו לספק הסברים על בטיחותו של הכור בדימונה ועמידותו. זהו כור ישן בן 53 שנה (החל לפעול ב-1963), שישראל קיבלה מצרפת. במקור היה הספקו 24 מגה-ואט, אך לפי פרסומים שונים ישראל הגדילה את תפוקתו - 50 מגה-ואט, ולפי דיווחים אחרים ל-75 מגה-ואט. תוחלת החיים של כורים מסוגו היא 40 שנה.

לפני כחמישה חודשים דיווח חיים לוינסון ב"הארץ" על כ־1,300 פגמים שנמצאו בליבת הכור הגרעיני. הליבה עשויה מתכת ומצופה בטון, בתוכה מונחים מוטות הדלק הגרעיני ומתבצע הביקוע. עקב כך סופגת הליבה חום רב וקרינה עצומה, שבמשך השנים שוחקת אותה. את הפגמים גילו מדענים ואנשי אגף הבטיחות של וא"א בעזרת ציוד אולטרה-סאונד בשתי בדיקות שערכו בשנים האחרונות. הם דיווחו על כך לממונים עליהם, גם בפומבי, בוועידה של מדעני גרעין שהתכנסה בתל אביב.

כבר ב-2004 דיווחתי ב"הארץ" על יום עיון שהתקיים באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע, שבו הודו בכירי וא"א כי הם מתקשים לשדרג את בטיחות הכור. מנכ"ל וא"א דאז, גדעון פרנק, סיפר אז כי בארה"ב פותחו שיטות המאפשרות הארכת חיים של כורים בכ-20 שנה. אך בסופו של דבר, את ליבת הכור, העשויה מתכת ועטופה בבטון עבה ומזוין שיוצר את הכיפה הנראית מרחוק, אי אפשר להחליף, כשם שאי אפשר לתקן חור בדוד שמש שדולף.

הפרסום ב"הארץ" גרם לבעיות קשות לשניר והוא"א, שנאלצו שוב ושוב לספק הסברים על מצב הבטיחות בכור. הם הסבירו לכל מי שהתעניין, חקר ושאל כי הכור תקין, נמצא כל העת בתחזוקה שוטפת ובפיקוח, ובטיחותו היא בראש מעייניהם. ככלות הכל, וא"א מעסיקה בכור כ-2,000 מעובדיה והם יהיו הראשונים שייפגעו במקרה של אסון כתוצאה מדליפה רדיואקטיבית.

לפי ההסברים שימסור שניר גם בפגישותיו במהלך העצרת הכללית, לא מדובר בפגמים שיכולים להתפתח לכדי סדקים גדולים שיגרמו לפליטה של קרינה גרעינית ויסכנו את העובדים בו, האוכלוסייה והסביבה, אלא בפגמים שהיו צפויים בשל גילו של הכור, ואין סימנים שהם גדלים.

על פי דבריו של פרנק בכינוס לפני 12 שנים, ולאחר שחיי המדף שלו הוארכו ב-20 שנים, נותרו לכאורה לכור עוד שבע שנות חיים, עד 2023. סגירת הכור בדימונה, גם אם לא הייתה פוגעת בפועל בהרתעה האסטרטגית של ישראל, הייתה בלי ספק בעלת משמעות היסטורית, שתתפרש כפגיעה ביוקרתה ובעוצמתה של ישראל.

וא"א החליטה לאחרונה שטיפול ה"אנטי-אייג'ינג" שהכור מקבל יאריך את חייו ואת פעילותו ל-80 שנה, עד 2043. המשך הפעלת הכור נעשה במנות זמן של חמש שנים, על פי רישיון תפעול שמוציאה ועדה בין-משרדית, שבה יש לוא"א השפעה מכרעת.

יש מדענים ומומחים, בארץ ובעולם, שסבורים כי ישראל יכולה להרשות לעצמה לסגור את הכור, משום שהוא השיג את המטרה שלשמה הוקם. הבולט בין אלה הקוראים להשבתתו מסיבות בטיחותיות הוא מדען הגרעין פרופ' עוזי אבן. הוא עבד עד 1968 בוא"א ובקמ"ג, ולאחר מכן המשיך להיות מעורב ובקיא בנעשה בכור מתוקף עבודתו בלשכה לקשרי מדע (לק"ם - יחידת מודיעין סודית שעסקה בין השאר באספקת ציוד וחומרים לכור) ושירות המילואים שלו, וגם כאשר כיהן ב-2002-2003 כחבר כנסת מטעם מרצ. לפי פרסומים זרים, ישראל ייצרה בכור חומרים בקיעים שהספיקו לה להרכיב - תלוי על איזה דיווח מסתמכים - בין 80 ל-200 פצצות, די והותר לביסוס אסטרטגיית ההרתעה הגרעינית שלה, לפי אותם פרסומים.

לעומת הכור בדימונה, בוא"א מבינים כי בתוך כמה שנים הם ייאלצו לסגור ולהשבית לחלוטין את הכור הקטן בשורק. זהו כור בהספק של שני מגה־ואט, שניתן לישראל ב-1960 במתנה מארה"ב, כחלק ממדיניות "אטום למען שלום" של הנשיא דווייט אייזנהאואר. יחד עם הכור העניקה ארה"ב לישראל גם אורניום מועשר ברמה של 93%, שמשמש כדלק להפעלת הכור. מאז הקמתו נמצא הכור בשורק בפיקוח סבא"א, ופקחיו רשאים לבקר בו כל אימת שיחפצו, והם אכן עושים זאת, עשרות בשנים.

הבעיה היא שאורניום ברמה כזו משמש גם כחומר בקיע של פצצת גרעין. לפני כעשור, על רקע החשש מפני חתירתה של איראן לנשק גרעיני ומהתפשטות חומרים בקיעים בעולם, החליטה ארה"ב (עוד בתקופת הנשיא ג'ורג' בוש) לדרוש מכל מי שקיבל ממנה אורניום מועשר ברמה של 93% להחזירו. גם ישראל נאלצה לעשות זאת. וכך נותרה במלאי כמות קטנה מאוד של אורניום הדרושה לתפעול הכור. בוא"א מנסים לחסוך בחומר ומפעילים את הכור בתדירות נמוכה מאוד, למינימום הדרוש, כדי להמשיך להחזיקו בחיים. אך גם הם יודעים שבעוד מספר לא רב של שנים המלאי ייגמר, והכור בשורק יודמם לנצח.

2. השבוע האחרון עמד בסימן הטרור המתגבר בירושלים ובגדה, בעיקר בחברון וסביבותיה. הוא לכאורה הגיח משום מקום, אך למעשה מעולם לא עזב אותנו. החודש מציינים שנה לפרוץ גל האלימות שהחל בירושלים בערב ראש השנה תשע"ו ביידוי אבנים שהוביל למותו של אלכסנדר לבלוביץ. לאירועי הטרור עדיין אין שם רשמי - יש מי שקוראים להם "אינתיפאדה מספר 3", יש מי שמכנים אותם "אינתיפאדת הסכינים", ואחרים מגדירים זאת כ"אינתיפאדת היחידים".

הטרור גבה עד כה 40 הרוגים ו-460 פצועים ישראלים, ו-250 הרוגים וקרוב ל-1,000 פצועים פלסטינים. זו אולי הסיבה לכך שרוב הישראלים ממשיכים להיות אדישים לגל האלימות: מבחינתם 40 הרוגים בשנה הם מחיר נסבל, אולי אפילו קל יחסית. לשם השוואה, מספר ההרוגים בתאונות דרכים בשנת 2015 הסתכם ב-257, ומתחילת 2016 הגיע כבר (נכון ל-21 בספטמבר) ל-265.

אחד הנפצים של גל הטרור קשור להר הבית. בחודשים האחרונים היה נראה שראש הממשלה בנימין נתניהו עשה מאמצים לנטרל את מוקד התבערה הזה: הוא אסר על עליית חברי כנסת להר, הדגיש שישראל מחויבת לסטטוס קוו וניהל מגעים עם עבדאללה מלך ירדן, שיש לה מעמד חוקי במקום, גם מכוח הסכם השלום עמה. ואולם מחקר חדש של עיר עמים, לקראת ראש השנה וחגי תשרי האחרים, מתריע כי הר הבית ממשיך להיות פתחו של הר געש שיכול להתפרץ שוב בכל רגע.

עיר עמים היא עמותה בלתי מפלגתית, המזוהה עם השמאל, שיסד עו"ד דניאל זיידמן ב־2000. היא מגדירה עצמה כ"עוסקת במורכבות החיים בירושלים בהקשר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ובעתידה הפוליטי של העיר. עיר עמים פועלת במגמה שירושלים תהיה עיר תקינה ושוויונית תוך קידום התנאים לעתיד פוליטי יציב יותר בירושלים".

לפי המחקר שחיבר אביב טטרסקי, תחקירן העמותה, בחודשים האחרונים קיימת אומנם רגיעה מתמשכת בהר הבית, אך בשיחה עם "מעריב-סופהשבוע" הוא מתריע כי מדובר בשקט מתעתע ש"מגלה כבר סימני שבירה". לדבריו, הוא מזהה מוקדי מתיחות שצצים בעקבות מדיניות המשטרה בהר, שביטוייה הם הגדלת מספר המבקרים היהודיים, מאבקי כוח בין המשטרה לווקף וחידוש התמיכה הפומבית של אישים בממשלה וחברי כנסת בתנועת המקדש. כך לדוגמה סגן שר הביטחון אלי בן דהן, שהתבטא במפורש: "אנחנו רוצים לבנות את בית המקדש".

לפי טטרסקי, "פעילי המקדש מציבים את הגדלת מספר המבקרים היהודים כיעד המיידי שלהם לתקופה הקרובה. על פי התבטאויות עקביות שלהם, גידול זה חיוני כדי להביא בסופו של דבר לערעור הסטטוס קוו בהר". כמו כן, נמשכים ניסיונות התפילה של פעילים יהודים בהר. לפי המחקר, קיימת סתירה בין הצהרות הממשלה התומכת בסטטוס קוו לבין התבטאויות כמו זו של סגן שר הביטחון והמשך התמיכה בתנועת המקדש, שמקבלת מאות אלפי שקלים ממשרדי החינוך והתרבות. כתוצאה מכך, "גורמים מוסלמיים שונים מוחים על הגידול במספר המבקרים היהודים ומנסים להתסיס".

המחקר ממליץ לממשלה לחדול מהענקת רוח גבית לתנועת המקדש, וקורא למשטרה לעשות הכל כדי לצמצם את פוטנציאל הנפיצות בחודש תשרי, בכך שתימנע מהטלת מגבלות קולקטיביות על כניסת מתפללים מוסלמים להר כדי לאפשר במקומם כניסת מבקרים יהודים, כפי שעשתה בשנה שעברה. "לפיכך, יש גם חשיבות שראש הממשלה, שר הביטחון או לפחות השר לביטחון הפנים, ייצאו בימים הקרובים בהכרזה מפורשת שהשמירה על חופש הפולחן המוסלמי בהר היא גורם מפתח בסטטוס קוו, במניעת האלימות ובהצלחת פעולות המשטרה".

המלצות אחרות מציעות לממשלה "להקפיד על ביצוע התיאום בעניין ביקורי יהודים עם ירדן, להגביר את התיאום בין המשטרה לווקף ולחתור למעורבות רבה יותר של אנשי ציבור ומנהיגים דתיים בשני הצדדים כדי לפתח שיח דתי וציבורי בתוך קהילותיהם ובין הקהילות, המעודד דיאלוג וסובלנות בין-דתית. אחרת שוב אנו צפויים חס וחלילה לאלימות וטרור שמקורם יהיה הר הבית ולהדגשת הממד הדתי בסכסוך הישראלי-פלסטיני".