קרן קלינטון שהוקמה בידי הנשיא לשעבר ביל קלינטון נמצאת כיום בעין הסערה. במסגרת מערכת הבחירות האמריקאית יריביה הפוליטיים של הילרי קלינטון מאשימים אותה כי העניקה טובות הנאה לתורמים גדולים לקרן, הן מדינות והן אישים. כמחצית האישים הפרטיים שפגשה כמזכירת המדינה הם תורמים גדולים של הקרן. בחלק מהמקרים היא מואשמת כי סייעה לתורמים לקדם עסקאות בינלאומיות. היא מכחישה זאת בכל תוקף. אלא שבתוך כל סערת הוויכוח שניטש סביב הקרן, נשכח מה הקרן עושה. קרן ביל, הילרי וצ’לסי קלינטון נוסדה ב־1997 כמכשיר אסטרטגי לסיוע בעולם המתפתח. הקרן גייסה עד כה שני מיליארד דולר בעבור פרויקטים רחבי־היקף בעיקר בעולם השלישי.
ביל קלינטון הוא מנהיג עם תפיסה אסטרטגית חדשנית ומבריקה. באמצעות הקרן הוא חולל במשך 20 שנה רפורמה עמוקה בעולם הסיוע הבינלאומי. הסיוע המסורתי סבל במרוצת השנים משחיתות הן בצד הנותן (משכורות עתק ליועצים בינלאומיים) והן בצד המקבל (שחיתות ממשלתית). קלינטון פעל אסטרטגית כדי למגר את מגפות האיידס והמלריה. הוא הצליח לשכנע את חברות התרופות לאפשר פיתוח תרופות גנריות נגד איידס ומלריה, וכתוצאה מכך חייהם של עשרות מיליוני בני אדם ניצלו; הקרן הגיעה עד כה לכ־450 מיליון בני אדם, והיא פועלת ברחבי העולם המתפתח גם בתחומים כגון שינויי האקלים ואיכות הסביבה, סיוע במקרים של אסונות טבע (כמו האיטי), שוויון מגדרי ופיתוח תוכניות בריאות לנוער אמריקאי.
הקרן הצליחה לחולל מהפכה של ממש בתחום סיוע החוץ, תוך העברת האחריות הממשלתית לחברה האזרחית. היתרון הגדול הוא שהחברה האזרחית עשירה יותר מהממשלות. הכסף קיים בחברות הגדולות, וכאשר בראש ארגון עומד אדם שלו יכולות עשייה אסטרטגיות, יכולות חדשנות וגיוס משאבים, אפשר ליצור שיפור בחיי אזרחי העולם.
קרן דומה לזו היא הקרן על שם ביל ומלינדה גייטס. בזכות חשיבות עשייתו והונו של ביל גייטס, קרן זו הביאה בשנים אלה להכחדת מחלת הפוליו בעולם. הקרן מפתחת מיזמי ביטחון תזונתי ברחבי אפריקה ומחברת הדרגתית את היבשת לחשמל. אצלנו קרן אסטרטגית היא מרכז פרס לשלום, שמפתחת באזור מיזמים בעלי חשיבות אסטרטגית בתחומי הבריאות, הטכנולוגיה ודו־קיום בין בני נוער.
יש אמירה ולפיה כל עשייה טובה נענשת בסופו של דבר. זה מה שקורה כיום בארצות הברית למשפחת קלינטון, שתיאלץ להיפרד ממחצית הקרן, אם קלינטון תיבחר לנשיאה. אך במקרה כזה יוכלו הקלינטונים לייבא את יכולות החדשנות והעשייה לבית הלבן החל מ־20 בינואר 2017.
הכותב הוא מייסד שותף של מרכז פרס לשלום ומייסד תנועת “יאללה – מנהיגים צעירים"