לאחרונה אני בודק תכופות את השעה בארצות הברית, ולא משום שהתחילה עונת ה־NBA. חברי כנסת רבים מנצלים את הפגרה הנוכחית לביקורים בחו"ל במסגרת משלחות ולחופשות פרטיות. לכן כשאני מצלצל לשוחח עמם או לבקש תגובות, אני צריך להתאים את עצמי לשעון חו"ל. מדובר בתזכורת יומיומית מרתיחה לניתוק של חברי הכנסת מן הציבור. אין זה "וקאנס" בנוסח הצרפתי או הדממה לשבוע־שבועיים. מדובר בפגרה מפלצתית בת שלושה חודשים. וזו כבר השנייה ל־2016.
הנשכרים ממציאות זו אינם חברי הכנסת (רובם באו לעבוד), אלא גורמים דורסניים בממשלה שאינם מעוניינים בפיקוח או בדין וחשבון (ובראשם ככל הנראה ראש הממשלה, שמעדיף כנסת שאפשר "להחזיק קצר"). ומעליהם מונופולים ואינטרסנטים שרפורמות בענייניהם נתקעות שוב ושוב בשל קצב עבודה שמתאים לממשל העותמני. לא למאה ה־21.
כך, כשהכנסת התעוררה לאחרונה מתרדמת הקיץ לרגע קט, לטובת דיון בנושא שהטריד מאות אלפי אזרחים – משבר הרכבת – נכחו במליאה רק חמישית מהח"כים. נכון שהדיון היה מיותר כרגיל, אבל איך ייתכן אחרת, כשהמליאה הפכה לבדיחה שממנה הרוב מקבל פטור נוכחות?
גם בוועדות – שם מתרחש כוונון עדין לחוקים – המחזה מביש. בדיון ענייני על רפורמה בבנקאות נכחו שבעה חברי כנסת, מחצית מחברי הוועדה (וכמספר הלוביסטים בחדר). איפה שאר הנבחרים? בנופש? במשלחת? בבציר ענבים? לא ברור. שקיפות לוח הזמנים שלהם אפסית. עד כה נענו רק 16 ח"כים ליוזמת "מאה ימים של שקיפות" לפרסם את יומנם. אלו 16 יותר מהקדנציה הקודמת שבה עמד המספר על 0. ועדיין זה נמוך מדי.
בימים אלו הח"כים נמצאים אחרי חודשיים של פגרה רציפה, ומחכה להם עוד חודש של חופשה. גם כך, הכנסת פעילה במשך שלושה ימים בלבד בשבוע. כלומר לאורך רוב השנה הח"כים יכולים לסייר ולעבוד מהבית. ובכל זאת, בכל פעם שמישהו מעז לתקוף את העובדה שהכנסת מתכנסת 100 יום בלבד בשנה ומבקש לקצר את הפגרות – ח"כים מכנים אותו "פופוליסט!".
אז ברשותכם, אבקש להשיב לנבחרי הציבור:
1. אתם, שהפכתם את המליאה לחותמת גומי, שאינכם דואגים שיהיו לה שיניים – אתם הפופוליסטים.
2. אתם, שמשתמשים במליאה כפלטפורמה לצבירת לייקים, אך סוגרים דילים משמעותיים באמת מאחורי הקלעים – אתם הפופוליסטים.
3. מי שנבחר לכנסת ואינו טורח להגיע אליה – הוא הפופוליסט.
4. אתם טוענים שאי אפשר "לשנות סדרי עולם", אבל האמת היא שהכוח לשנות אינו נמצא בידי כוח עליון כלשהו, אלא ממש בידיים שלכם, ומכאן – אתם הפופוליסטים.
5. חלקכם טוענים שאין שום חשיבות לאורך הפגרה – ממילא הכל נקבע מחוץ למליאה. אבל זו בדיוק הסיבה הטובה ביותר למהפכה.
הדילים אכן מושגים מחוץ למליאה ולוועדות, וזו מציאות נוראית. בגללה המדינה נראית כמו גן שעשועים לטייקונים, והציבור הרחב נתקע בעמדת מפעילי המתקנים.
איך נשבור את המתקנים? נעביר את מוקדי קבלת ההחלטות מהחדרים האחוריים עם המיני־בר אל המליאה והוועדות. אם הכל יהיה פומבי, דילים יתאיידו. אכן כן, לקומבינות יש נוגדן מיוחד: אור השמש ועדשת המצלמה.
קיצור הפגרה והשתתפות בכל הדיונים (כפי שעשו חברי יש עתיד בחודשים הראשונים לכהונתם) יעשו אם כן רק טוב. אבל אין להסתפק בזה. יש במקביל לעדכן את המליאה באמצעים חדשניים המתאימים לעשור שבו אנו נמצאים. אפשר לתת לציבור לומר את דברו דרך טכנולוגיות שיחשפו את עמדות הציבור ושיאפשרו לו להצביע בנושאים שונים דרך אתר אינטרנט ייעודי. הציבור יוכל להפוך כך למעין חבר הכנסת ה־121, להיות מעורב ולפקוח עין יעילה על נבחריו. נוכחות, התייחסות רצינית ושקיפות ימתגו את המליאה כמוסד מכובד, ענייני וחדשני. מוסד שמאיר את הדנים בו כאנשים קשובים הלוחמים לייצג את הציבור ששלח אותם לשם, במקום כזומבים עצלים.
ומה לגבי סדרי עולם? ובכן, מספרים שהכנסת אינה מתכנסת בימי חמישי משום שפעם לא היה כביש תקין לכנסת, וח"כים חששו שיצטרכו לחלל שבת. גם אם מדובר באגדה אורבנית – הנקודה ברורה. אין שום סיבה בעולם לשבוע כה קצר.
עדיין סבורים שהפגרות הארוכות האלה מוצדקות? אין בעיה. אשמח לשמוע ולו הצדקה אחת לאי־חשיפת יומני הח"כים במהלכן. המצב האבסורדי היום הוא שחברי הכנסת עובדים בשבילנו, ואנחנו אפילו איננו יודעים מתי הם בחופשה. ובימים הספורים שבהם הכנסת מתכנסת – הם מתקזזים ממנה בלי דין וחשבון. בסטנדרטים הנמוכים אשמות כל המפלגות, למעט מרצ – אשר קידמה חוק להנהגת שקיפות בקיזוזים (שנפל בהצבעה, כמובן).
מה אפשר לעשות, אם כך? לעודד את מי שכן חושפים יומנים. להחמיא להם ללא הרף וגם למי שמנסים לקדם שינוי בעבודת המליאה: חה"כ שרן השכל (הליכוד), למשל, המבקשת לקבוע מניין מינימלי של משתתפים להצבעות במליאה, או חה"כ חיליק בר (העבודה), שביקש לאפשר ל־50 אלף אזרחים לכפות על מליאת הכנסת לנהל דיון בנושאים מסוימים.
במקביל, עלינו להוקיע באופן בלתי מתפשר את חברי הכנסת הנעדרים. בפרהסיה וברשת. בכל סטטוס שהם מעלים בזמן פגרה - לתהות על גבי הקיר שלהם ללא קשר לתוכנו מדוע יש פגרה, וכיצד אותו נבחר מנצל אותה לטובת הציבור ששלח אותו לשם.
הכותב הוא עיתונאי עצמאי ומוביל המיזם "מאה ימים של שקיפות"