הדוגמה הטובה ביותר המזכירה עד כמה המחוקק והפוליטיקאים הישראלים הרחיקו לכת וחודרים לחיינו, אם צריך או לא, זה חוק הפופקורן. היחס כלפינו הוא כאל ילדים אינפנטיליים שאינם מסוגלים להבחין בין רע לטוב ולדאוג לעצמם. ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה החליטו הפוליטיקאים להטביע את חותמם גם בנושא החטיף הפופולרי. הם דרשו לאפשר למבקרים להגיע לבתי הקולנוע או למקומות בילוי אחרים עם חטיפים ושתייה. לא עניינה אותם העובדה שהמהלך עלול לייקר את מחירי הכרטיסים הנמכרים לסרטים בבתי הקולנוע.
סיפור נוסף של התערבות בוטה חזר על עצמו גם בחוק הספרים (ארבע במאה) שגרם להעלאת מחירי הספרים. החוק בוטל, ובצדק, עם כניסתה לתפקיד של שרת התרבות הנוכחית מירי רגב. המחוקק הישראלי נהנה להתערב בכל עניין, מקטן ועד גדול, הפך לפטרון חיי היום שלנו והכל בתואנה שהמערכת מלאה בכשלים וצריך לדאוג לאזרחים.
יוזמות חקיקה מצילות חיים, כמו חובת נסיעה עם חגורת בטיחות, חובת נסיעה בקסדה ברכב דו גלגלי ועוד הן במקומן. אבל היוזמות הקטנות היורדות לחיינו, מעצבנות ומסירות מאתנו את האחריות על מעשינו, מיותרות לחלוטין.
מקבלי ההחלטות ייצאו מכליהם לעזור לישראלי סורר שנסע לסיני או לטורקיה למרות אזהרת המסע. הם יוציאו עשרות אלפי שקלים ולעתים אף יותר כדי לחלץ בשלום קבוצת מטיילים שנהגו בחוסר אחריות ויצאו פטורים מעונש.
מדוע לקפח את אלה שדאגו לביטוח?
שני מקרים אקטואליים מדגימים את היקף התופעה. האחד נוגע לסוגיית הביטוחים הסיעודיים הקולקטיביים. עד שהרגולטור החליט להתערב וקבע שלא יהיו עוד ביטוחים סיעודיים השיטה עבדה מצוין. כעת מנסים באוצר לעשות את כל הפעלולים כדי להוציא מוצר חלופי, שירגיע את המבוטחים.
קשה מאוד להתעלם מסיפור השריפה הגדולה שפרצה בחיפה. האוצר מוביל מהלך להכיר בנזקי השריפה כתוצאה של פעולה איבה. מי שיהיה אחראי במקרה זה לתשלום הפיצוי יהיה קופת מס רכוש. הכסף ישולם למי שלא טרח לקנות פוליסת ביטוח.
אפשר לתמוה אם כל השריפות בחיפה אכן היו פעולות איבה. שנית, מדוע לקפח את כל אלה שדאגו ליום סגריר וקנו כיסוי ביטוחי בחברות הביטוח. הם מרגישים, ובצדק, פראיירים, בעוד שחברות הביטוח צוחקת כל הדרך לבנק על שאינן נאלצות לשלם את הפיצוי.
אם זה המצב והמדינה תדאג לי בכל מצב, אז מדוע בתור בעל דירה אני צריך לטרוח ולקנות כיסוי נגד רעידות אדמה? מה, אני שוב אצא פראייר? הרי המדינה תכנס את הנזק. ככה זה כשדואגים לנו מבוקר עד ערב ומסירים מאתנו את האחריות על מעשינו.