בבקבוק ממוצע של משקה אלכוהולי יש בערך 30 צ'ייסרים. לרוב די בשלושה כדי להרגיש ששתית - ובערך בכמות כפולה כדי להרגיש מסוחרר. אחרי עשרה צ'ייסרים רוב האנשים יהיו כבר די שיכורים. נשים משתכרות מהר יותר מגברים: לא מדובר בעניין תרבותי אלא בפיזיולוגיה פשוטה. יש כמובן יוצאות מן הכלל. עכשיו, כל עוד אנחנו סחים, נצא למסע בין שני בקבוקים:
הבקבוק הראשון שייך לגבר שהכיר מישהי ממש נחמדה, יצאו כבר לשניים־שלושה דייטים וכבר התנשקו פעמיים - בדייט האחרון אפילו בלהט רב - והנה היא מגיעה אליו לארוחת ערב שבישל במו ידיו: מעט מגושמת, מעט מוגזמת, ועל הדרך הוא לא פספס שום קלישאה: פרחים, נרות, תאורה בחצי כוח, מוזיקה שנעה בין פופ רך למוזיקת מעליות, והיא מצדה מבחינה בפגמים, אבל אפילו הם נראים כעת בעיניה כיתרונות: האובר־דואינג הזה מוכיח שהוא ממש בקטע שלה.
אז הם שותים יחד בקבוק יין, כוס אחת לפני הארוחה ועוד כמה במהלכה ופותחים בקבוק נוסף שגם הוא כמעט נגמר, וברוח ההגזמה הוא דאג גם לדרינק חזק יותר עם הקינוח, והאמת היא ששניהם שמחו להגזים בשתייה כדי לפרוק קצת את המתח ממה ששניהם יודעים כבר כמה ימים שכנראה יקרה ולא במקרה.
היה להם לילה טוב, כזה שמתחיל בגישושים קצת מגושמים ונמשך למשהו שבמהלכו חשוב להם מדי להיראות טוב (מה שתמיד קצת פוגע בעניין עצמו), אבל הפעם השנייה הייתה כבר ממש טובה - עד שאל הפעם השלישית ניתן להתייחס כאל ניסיון לוודא שבאמת היה טוב כל כך.
למחרת הוא יכין לה ארוחת בוקר מוגזמת יותר אף מארוחת הערב, ולא ידלג על שום קלישאה - כאילו שבכל בוקר הוא סוחט תפוזים או מכין לחם קלוי וביצת עין אפילו כשהוא ממהר לעבודה. אחר כך, כשייפרדו בקושי, היא תחשוב רק מתי יהיה כבר מספיק מאוחר מכדי להתקשר לחברות שלה ולגלות להן שהיא קצת מפחדת לומר את זה בקול, אבל שהוא פשוט מושלם.
הבקבוק השני נלגם על הבר במועדון רועש מדי. הוא לא הכריח אותה לשתות, אבל כן דחק בה: עודד אותה להוריד איתו עוד צ'ייסר ועוד אחד, שילם גם על שלה - עד שנגמר הבקבוק.
הוא חתיך ובטוח בעצמו, עד כדי כך שלאורך קטעים ארוכים של הערב, שעכשיו נראים לה כמו חתיכות של פאזל שלא מתחבר עד הסוף, תהתה מה הוא בכלל עושה איתה: מדי פעם עברו לידו פצצות־על: נישקו על הלחי, חיבקו... והיא - מה היא בכלל? טוב נו, היא בסדר, אבל למה הוא מבזבז עליה את הלילה בזמן שנראה שהיה יכול לקחת מכאן את מי שרק ירצה?
החברה שלה כבר הלכה מזמן. ככה סגרו מראש: אם אחת מהן תכיר מישהו, השנייה לא תידחף, אבל עכשיו כשמסתובב לה הראש, דווקא לא היה אכפת לה שמישהי מוכרת תתמוך בה עד למונית. במקום זה הוא תומך בה, והמונית מגיעה אליו. היא מנסה להגיד שהיא רוצה הביתה, אבל במקום משפט סדור יוצא לה מין מלמול לא ברור, והנה הם כבר על הספה בסלון הדירה שלו.
בערך בשש וחצי בבוקר היא מתעוררת כמו מחלום רע, והאימה מכה בה עוד לפני כאב הראש: הבגדים שלה מפוזרים מסביב, וכשהיא אוספת אותם, היא רואה את רגליו דרך הדלת הפתוחה של מה שכנראה הוא חדר השינה שלו, ישן.
בראש שלה המחשבות מהלילה מתנגשות כמו מכוניות בלונה פארק, כשכל פיסת אינפורמציה שנגלית לה מבעד לערפילים מכה בה כאגרוף. ומה עכשיו? מונית, מהר - ולנעול את הדלת בדירתה פעמיים ואחר כך להתקלח בתקווה שגם העור יתקלף - ולא רק הריחות הדוחים של הלילה. במיוחד זה שלו, המתקתק, שבתחילת הערב עוד היה טוב בעיניה ועכשיו נדמה לה שלא יישטף ממנה לעולם.
בידיים רועדות היא מכינה לעצמה קפה ובוכה. "בחיים שלי אני לא אצא יותר מהבית", היא חושבת, רגע לפני שהיא מביטה בשעון כדי לראות אם כבר מאוחר מספיק מכדי להתקשר לחברה שלה. מה תגיד עכשיו? שלא ידעה? שלא רצתה? שלא הסכימה? הרי כולם ראו אותה יושבת וצוחקת איתו על הבר תוך כדי חיסול הבקבוק שביניהם, אז מה לא ידעה? והוא - כולם יודעים שהיה כבר עם הכי שוות בעיר, אז דווקא שהיא תתלונן? לא כדאי יותר לנסות לשכוח?
30 צ'ייסרים יש בבקבוק משקה אלכוהולי ממוצע, ודרכם יכולות לעבור כל הכוונות שבעולם: אין בקבוק טוב או רע - יש רק אנשים טובים או רעים שמעניקים לו משמעות.