במחשבה שנייה, פסל הזהב שהוצג בכיכר רבין בהחלט מייצג תופעה, רק שאין לה שום קשר ל"גבולות חופש הביטוי". הרי האמן שהציב את הפסל לא באמת האמין שהוא עלול להיעצר במרתפי הגסטפו וידע שהסיכון היחיד במעשיו הוא שלא ישיג תשומת לב, כי אולי מירי רגב לא תכתוב עליו פוסט עילג בפייסבוק. למזלו, הנורא מכל לא קרה.
הפסל מייצג את תופעת השיח החדש - שיח על דברים שלא באמת קורים. פספוס מוחלט של המציאות. והמציאות היא שההתעסקות שלנו ב"ביבי" חצתה מזמן את גבול הטעם הטוב, ובוודאי שאת גבול האפקטיביות. לאחרונה נשמעים יותר ויותר אנשים שמצהירים ברצינות תהומית על אמונתם שנתניהו לעולם לא יתחלף. זה לא יקרה, הם אומרים, הוא יישאר איתנו לעד. כשנתניהו מצהיר: "אל תדאגו, אני אהיה פה עוד הרבה זמן", הם בוהים בו ומהנהנים.
אנשים מייחסים לנתניהו יותר מדי כוח, הדרך שבה הם מדברים עליו היא הזויה. לא מדובר באלה שהצביעו עבורו, אלא להפך - במתנגדיו. "הוא לעולם לא ייפול", "הוא קיסר", "הוא שולט בכולם, בהכל". מבחינתו, נתניהו מנסה למשול, אבל לא מסוגל, ואילו מתנגדיו מייחסים לו יכולות־על. הוא סופרמן, ספיידרמן, קים ג׳ונג און. בשמאל מעריצים את נתניהו הרבה יותר מבימין, הפסיקו לראות בו בן אדם. התגובות שלו לעיתונאים דוגמת אילנה דיין ורביב דרוקר הן לא תגובות של אדם שמרגיש חזק, אלא של אדם שמרגיש רדוף, חלש, מבוהל.
האמונה בכוחות העל שלו לא באמת מחזקת את נתניהו. כדאי לזכור שסקר ה"אהדה", שהראה ש־70% בעדו ורק 30% בעד דרוקר, מגיע מאלה שחזו עבורנו את תוצאות הבחירות. אם לשפוט לפי ההתנהלות, התוצאה האמיתית של ייחוס כוחות העל לנתניהו היא התגברות הפרנויות שלו.
כך שאם פרובוקציית הפסל מייצגת משהו בכלל, זה את הפספוס שלנו בתפיסת המציאות. יש מי שכינה את האמן "אמיץ", אבל איזה סיכון הוא לקח בדיוק? מעצר? גירוש? עינויים? איבדנו את היכולת להגדיר דברים כפי שהם, וזה קורה לנו בדיונים פוליטיים, באמנות, בתקשורת, ובוודאי שבשיח המטורלל ברשת. הוויכוח מתנהל באיזשהו יקום מקביל, ולפעמים נדמה שאף אחד כבר לא רואה את מה שבאמת קורה פה.
"כמו שהפלנו את הפסל נפיל גם את ביבי", זעקו הנתינים הנרצעים מטעם עצמם. חבל שכל מה שהם רוצים להפיל זה איזה פסל עלוב מזהב. אם באמת היו רוצים להפיל את ביבי, היו מבינים שהוא לא חזות הכל ומפסיקים לדבר עליו. יש בעיות אמיתיות, פג תוקפו של הסטטוס קוו, והממשלה ממציאה פתרונות דוגמת חוק ההסדרה בלי להבין לאן היא הולכת עם זה הלאה ומה המטרה. מי שרוצה מנהיגות אחרת צריך להעמיד מול הבעיות האלה לא רק ביקורת שטוחה שאומרת ש"ביבי קיסר", אלא מדיניות הגיונית לטווח הארוך, אלטרנטיבה שפויה וסדורה.
קים ג׳ונג און ירש את האוטוקרטיה מאביו, עם אזרחים שנולדו והתחנכו על יראתו. את דמותו המוזהבת הוא שיבץ בכיכר העיר בעצמו. אצלנו, לעומת זאת, התפתחה כת מאמינים שמנסה לשכנע את עצמה במציאות הזאת, שמה את הפסל של ראש ממשלתנו המבוהל בכיכר וטוענת בלהט שזאת השוואה שיש לה מקום.