אני בטוח שאין כאן יהודי אחד שלא נקרע מייאוש ומתסכול כמוני. זה כל כך קרוב אלינו, שם מעבר לגולן, "הושט היד וגע בם", כל כך קרוב למעצמה האזורית שלנו שקיבלה השבוע F-35 חדשים - ומעבר לחמלה, לבית חולים שמטפל במאות ובאלפי ילדים ומבוגרים סורים וקצת סיוע הומניטרי לתושבי הכפרים הסמוכים לגבול - אין בידינו להושיע. מה נאמר לילדינו? כיצד תשפוט אותנו ההיסטוריה? כיצד ומתי ייגמר רצח העם המזוויע הזה?
בראש ובראשונה תעודת העניות היא של ארה"ב, היות שהמעצמה המובילה, השוטר של העולם, מנהיגות העולם החד־קוטבי - איננה פועלת ואיננה מפעילה את בעלות הברית של 2016. ברק אובמה העביר את ארה"ב ממדיניות של הפעלת כוח לסיום סכסוכים למדיניות של דיפלומטיה ציבורית. הוא מדבר באנגלית, או בשפה אחרת שאיננה מובנת במדינות שסביבנו.
שאלו אותי השבוע בטלוויזיה: "מדוע ישראל וצה"ל לא יערכו מבצע הומניטרי לחילוץ הילדים מחלב שטופת הדם וההרס?". ניסיתי להסביר כי במגרש המשחקים הזה פועלים כיום סורים, רוסים, איראנים, חיזבאללה, אל־קאעידה ועוד רבים. ובכלל, אל־קאעידה נמנה עם "הטובים" ופועל נגד חיזבאללה ובשאר אסד, ועם כל התסכול והכאב ולמרות היותנו עם למוד סבל והלקחים שהופקו - למגרש הזה אסור לישראל להיכנס. וזה קשה.
2. הנשיא האמריקאי הנכנס, דונלד טראמפ, יצטרך כנראה לעבור טיפול מיוחד ל"קיצור הלשון", כפי שאצלנו עבר אביגדור ליברמן ניתוח ל"הארכת הפתיל". ראשית, הוא העליב את כל המטה, סוכני ועובדי ה־CIA - לאחר שהארגון הצביע על מעורבות רוסית בבחירות - כשקבע: "הם לא מבינים כלום, הם גם טענו שלסדאם חוסיין יש נשק גרעיני". אני יכול רק להעריך את עומק העלבון של הארגון הכי חשוב לבית הלבן ולעומד בראשו.
אחר כך הודיע שהוא לא מתכוון להתייחס לדוח המודיעין היומי, ועדיף שלא יעבירו אותו אליו "ממילא כתוב שם כל יום אותו דבר", והעליב אנשי מודיעין מהסוכנויות האזרחיות והצבאיות. ולקינוח, קבע שה־F־35 יקרים מדי ולא מספיק טובים, הצניח את מניית החברה והשניא עצמו על עשרות אלפי עובדי לוקהיד מרטין. טראמפ לא יודע עדיין שדוחות המודיעין, ביחד עם כותרות העיתונים, הם "סמי הבוקר" של כל קברניט, שמתמכר אליהם כבר בשבוע הראשון לתפקידו.
כל אלה, בתוספת סדרת מינויים מוזרים (בלשון המעטה) והחלטות חפוזות, לא יעשו לטראמפ (ולעולם כולו) חיים קלים. כך למשל, אין הרבה ישראלים שלא ישמחו אם שגרירות ארה"ב תעבור לירושלים בקרוב, אחרי הבטחות של כל כך הרבה נשיאים. אך טראמפ עלול לגלות שהמציאות בשכונה שלנו חזקה מכל חלום. ההערכה שלי היא שאם הוא לא ישלוט בלשונו ולא ישתנה, ואם לא יכפר על עצמו בשדרת יועצים איכותיים שיהיו לו לשכפ"צ - נחזה באירועים שארה"ב טרם ידעה בעבר.
3. היה זה דווקא אהוד ברק כרמטכ"ל שהסביר לי כי ממעוף הציפור, ישראל הקטנה נראית כמו נושאת מטוסים בלב המזרח התיכון. מאות מטוסי קרב, מסוקי קרב, מזל"טים ומל"טים הופכים את חיל האוויר לזרוע מחץ ורסטילית ואסטרטגית, ובשני העשורים האחרונים מרתיעה יותר מאשר מכריעה - וזהו הישג לא מבוטל. אני נוטה לסמוך על חיל האוויר ועל עבודת המטה שביצע כשהחליט להמליץ לממשלה על רכש החמקנים ה־F־35 עם המחיר האדיר.
זו לא רק נטייה לרכושנות, או היעדר חלופה אחרת על המדף. מדובר גם בהיערכות לתרחישים שונים, עתידיים. אם יתרחשו, ה"אדיר" אמור לתת תשובות. ואם לא יתרחשו אז דומה הדבר לפוליסת ביטוח - שילמנו, הלוואי ולא נצטרך לממש.
אני מאלה שסבורים שתפקידו של צבא גדול, חזק, איכותי, ומצויד איננו "לנצח במלחמה הבאה", אלא להרחיק ולמנוע אותה - ולקרב שלום והסדרים. ולכן, איחולי ל"אדירים" הם שיישארו בדת"קים ושלא יצטרכו להמריא. דווקא המטוס שבמחסן לעתים מנצח הרבה יותר מאשר בקרב אוויר או בהפצצה.
עבורי כאיש חיל האוויר ובוודאי לרבים שכמותי, למרות ההתקלות פה ושם בהגעת המטוסים ובכמה עניינים מינהליים - יום קליטת ה"אדיר" היה יום חג.
4. בדרך לטקס קליטת מטוסי ה"אדיר" פגשתי את נ', האיש שהסכים להישבע אמונים למדינה ולא לעומד בראשה, וכעת יש לו זמן רב לטקסים... ועל המסלולים בבסיס נבטים פגשתי את ראומה ויצמן, אלמנתו של עזר ויצמן, ואת פנינה הוד, אלמנתו של מוטי הוד, ושמחתי שחיל האוויר מעריך ומוקיר את עברו, את מפקדיו ואת מורשתו. צה"ל יכול רק לקנא.
5. הרבה גלגולים, חיבוטי נפש וסערות ציבוריות עברו על תנועת בני עקיבא בשני העשורים האחרונים בעניין זהותה של התנועה, נאמנותה לערכיה, והדילמות של ציות למפקדים אל מול ציות לרבנים.
אני מודה שכחניך השומר הצעיר וכחבר קיבוץ אני מעריך ומוקיר מאוד את בני עקיבא, שמזכירה לי את תנועתי שלי בלהט, בהגשמה, בהתיישבות ובחינוך הרעיוני (בכלל, ישנו קשר עמוק ומחבר בין תורת ישראל לבין סוציאליזם מודרני).
על רקע כל אלה שמחתי מאוד לשמוע את קריאתו של מזכ"ל בני עקיבא החדש יאיר שחל בעניין עמונה. הוא קרא לחניכיו להימנע מלהגיע ליישוב ולתגבר את ההתנגדות לפינוי, ובכך קידם ותיקף את ערכי היסוד של התנועה ובראשם "דינא דמלכותא דינא" - כפופים להחלטות הממלכה ולחוקיה.
6. את ח"כ אילן גילאון אני מכיר יותר מ־30 שנה, עוד כשהיה מצעירי מפ"ם (ז"ל) באשדוד. תמיד בלט בקולו הרם ובמשפטיו האידיאולוגיים, בדרך כלל בתחום החברתי. כבר אז הסתכלנו על הבחור הרומני הזה מאשדוד וראינו מנהיג.
שנים אחר כך, כשנבחר ב־1996 לכנסת ונשא את נאום הבכורה, סיפרתי לו ששמעון פרס ז"ל, אז "זקן הח"כים" ביומו הראשון כראש אופוזיציה, התרשם מאוד מנאומו ואמר כי דרכו הפוליטית מובטחת. אילן בכה מאושר. השבוע הוא בכה שוב לאחר שהצעת חוק שלו להשוואת קצבת הנכות לשכר המינימום נתקבלה בכנסת תוך ניצחון של האופוזיציה.
ח"כ גילאון הוא שליח פוליטי־חברתי אמיתי, ולא אטעה אם אומר שההערכה אליו ולפועלו רחבה וחוצה מחנות פוליטיים. מה ישימו בקלפי? זה כבר סיפור אחר...
7. בחברת הנוער בקיבוץ, בשנות ה־70, הביא יאיר צברי ממרמורק טייפ פלסטיק גדול, שלצדו ניתן היה להכניס קסטה ענקית שניגנה מוזיקה בלופ ובקול רם שהחריד חצי קיבוץ.
מהטייפ הזה בקעה זמרתה של אהובה עוזרי, ביחד עם קולו של דקלון. "עמק הפרחים", "היכן החייל שלי" ועוד. לנו, שבאנו מהשכונות בעיר, היה זה פס הקול של ילדותנו. הטייפ לא פסק לפעול 24 שעות ביממה - בשעות הלימודים ובשעות הלילה היינו מנמיכים, וביתר מגבירים. כשפגשתי אותה לראשונה הייתי מפקד גלי צה"ל, והיא שמחה מאוד שיש מפקד גלי צה"ל "משלנו". היא מצאה את הדרך הנכונה לחבר בין גלויות וז'אנרים בביצוע בדרכה שלה, כשביצעה את "צלצולי פעמונים" עם יהודית רביץ.
במותה בטרם עת הותירה עוזרי מורשת נפלאה ועשירה, וחלל גדול. נוחי בשלום, אישה אהובה, "עמק הפרחים - לך אקטוף באלפים". שבת שלום.