תור הזהב של הגבר מתחיל ללא ידיעתו. הוא מופיע כענן שנשאה הרוח וברגעים הראשונים (שיכולים להימשך אף כמה חודשים או שנים) הוא כמעט שאינו נראה. פה ושם מבט שנשלח מעל הבר וגורם לגבר לסובב את הראש ולבדוק לעבר מי הוא מופנה - שהרי קשה לו לדמיין שהאישה המצודדת שבקצה הבר התכוונה אליו.
ואחר כך, כשהוא יוצא החוצה ופוסע לו ברחוב, הוא חושב שמוזר, כי קטע כזה בדיוק קרה לו גם בפינת הקפה בעבודה, עם ההיא מהנהלת חשבונות, הוא חושב, שנראית תמיד כאילו היא לובשת שמלה שקטנה עליה במידה אחת לפחות. בקטע טוב. ואם כבר קטע טוב - אז נדמה לו שגם אתמול, ברחוב! כמו רוברטו בניני ב"לרומא באהבה" המושמץ (מדי) של וודי אלן - שהיה בטוח שהוא איש רגיל לחלוטין, עד שקם ביום בהיר אחד ככוכב גדול, הוא מביט סביבו ואינו מאמין: מה זה? האם הודיעו בחדשות שכריסטיאנו רונאלדו - אאוט, גברים רגילים - אין?!
אי שם בסביבות גיל 30 פלוס מגלה הגבר שהוא הפך לסחורה לוהטת. שבשכבת הגיל הזאת - מול רווקות בגילו, די לו להיות סטרייט עם הכנסה קבועה כדי להיות סמל מין - והוא בכלל לא ידע שהוא כזה. במרירות מסוימת הוא נזכר בכל 15 השנים האחרונות של חייו: מהגיל שבו התחנן לנשיקה הראשונה ועד לציפייה נואשת לאיזה לילה מזדמן, תמיד עם נשים שנראו פחות טוב מהחברות הווירטואליות שלו. כמה דליים של מרור הוא אכל: מנערות בתיכון שהתייחסו אליו כאל בלתי נראה או גרוע מזה: כאל "ידיד" ("אתה כמו אח שלי" אמרה לו אחת - והוא רצה למות), בעודן מתקדמות לכיוון החתיך של השכבה. דרך חיילות יפות שהתעניינו בעיקר בקצינים ועד לסטודנטיות הורסות שלרגע קיווה שהן מגלות בו עניין.
פעם יצא עם אחת מהן, יפה עד כאב, לבירה של אחרי הלימודים. השיחה קלחה, צחוקה המתגלגל נשמע לו כמוזיקה שמיימית - ואז כששאל מתי יעשו זאת שוב, היא השיבה שיש לה חבר. בהתעקשות לא אופיינית לו, תבע לדעת - אם כך, למה היא מפלרטטת איתו קלות כבר יותר מחודש, עד שזכה לתשובה הכנה שהייתה גרועה אף מ"מקרה האח": "כי נראה לי שאתה היחיד שמבין מה רוצה מאיתנו המרצה לסטטיסטיקה!", אמרה - וכדי לרכך את המהלומה, ניערה את הבלונד, אספה את התיק, הדביקה נשיקה יבשה על לחיו - ויצאה לכיוון האופנוע שטרטר בחוץ ולידו בחור שנראה כאילו יצא מפרסומת לליווי'ס.
אלה היו חייו עם נשים, כלומר - עד השבוע. תמיד סבר שכיף להן, למניאקיות: אישה, אפילו אם היא לא נראית מי–יודע–כמה, תוכל תמיד להשיג גבר - לפחות ללילה אחד. בעוד שגבר... כן, את ההמשך הוא מכיר: שנים של חיזורים עקרים עם מעט מאוד סימני "וי" הן עיקר הרזומה הרומנטי שלו, לא די בכדי להתקבל לבית הספר הגבוה של ארוכות-הרגל ובהירות-השיער. בייאושו כבר כמעט עשה את ה"מוב", לפני שלוש שנים, עם מי שחלקה איתו איזה חורף שכנראה היה גשום, קר וארוך מדי בשביל שניהם. פעמיים, בין דצמבר לפברואר, אף הופיעו יחד אצל הוריהם ועוררו תקוות שווא שלא שרדו עד פסח. היא ועוד ארבעה-חמישה מימושים וערימות של "כמעטים" מביכים היו קורות חייו בזוגיות. מביך. עד לאחרונה.
שנים של אכזבות ותסכולים, כל חייו הבוגרים, פגו לפתע בחיוך ועוד חיוך ומבט אחד לא תמים ו"היי" כזה של בוקר או ערב שנראה לו פתאום לבבי מדי.
בוחן הגבר את עצמו במראה: לא בדיוק חוד החנית של הגנום האנושי, אבל גם בפירוש לא ההפך הגמור מזה. מי האמין שבגיל 32, אפילו זה ביחד עם תלוש משכורת של 12 נטו, רכב חברה קטן ובתוספת חביבות מסוימת שאותה חשב כבר לסוג של נכות - יהפוך לסמל סקס והעיר הגדולה? מי האמין שבעולמן של הרווקות - שקול תקתוקיו של שעונן הביולוגי מדיר את שנתן בלילות - גברים מסוגו הם מציאה?
הראשונה מהן שתהיה מצוידת בסקס אפיל, אישיות נוחה במידה וחתירה לעבר המטרה, עלולה להיות גם האחרונה... אבל אם היא תפספס או תתחרט, היא דנה אחרות לשיברון לב: כי אחרי שיפנים את כללי המשחק החדשים (ועם שדרוג קל בשכר וברכב), הוא יגלה שלא רע להיות רווק נחשק: חודשיים עם ההיא, ארבעה דייטים עם זו, עוד חורף עם אחרת... למה שלא ימשוך את תור הזהב הזה עוד עשור לפחות? מה בוער לו? הרי השעון הביולוגי שלו עובד לפי קצב אחר לגמרי.
אתן מבינות, קוראות נכבדות? זה לא שנולדנו חזירים - נשים יפות שנבהלו לחשוב שהן כבר מעבר לשיא, הפכו אותנו לכאלה.