בין הסנסציות קל היה לפספס השבוע את הסתירות שעלו מסקר המכון הישראלי לדמוקרטיה. למשל, בעוד שקיימת נכונות רבה לשכנות, עבודה משותפת וחברות בין ערבים ליהודים, רוב היהודים מתנגדים לצירוף המפלגות הערביות לממשלה. רוב הציבור הערבי דווקא מעוניין שמפלגות ערביות יצטרפו, אבל הוא כנראה יכול להמשיך לרצות: הרשימה המשותפת, מרוב התלהבות מדו־קיום, אפילו הסכם עודפים עם מרצ לא הסכימה לעשות.
הסקר פורסם ביום שבו פורסמו החשדות נגד ח״כ באסל גטאס, וקשה שלא לתהות אם יש קשר בין הדברים. בסקר יש עוד סתירות: רוב מכריע של 85% מאמין שישראל חייבת לשמור על אופייה הדמוקרטי, אבל 71% מהיהודים מאמינים שארגוני זכויות אדם גורמים רק נזק למדינה. מדובר בעלייה של 50% מ־2010, ושל 15% ביחס לשנה שעברה.
אפשר כמובן לזעוק ״הסתה״, ״רדיפה״ ו״ביבי״, אבל בואו נודה: גם במילים היפות שחלק משוחרי ה״שלום״ וה״דו־קיום״ משתמשים בהן, אין יופי אמיתי. ברמת יחסי הציבור ל״בצלם״ ו״שוברים״ יש לא מעט הישגים, אבל הם יכולים לרשום לעצמם גם את ההישג המפוקפק שעולה מהסקר הזה. מי שמתיימר לקדם זכויות אדם רק על חשבון תדמית של מגזר אחר, אולי ישיג לעצמו רייטינג. אבל במקום שהמונח ״זכויות אדם״ יהיה טעון באסוציאציות חיוביות, באנושיות, בחום, באכפתיות - הוא טעון בהרבה עשייה לעומתית שפוגעת בחיילים שלנו. עם ביקורת אפשר לחיות, אבל עם פגיעה כנראה אי אפשר: על פי אותו סקר, צה״ל הוא המוסד הממלכתי היחיד שמצליח להחזיק באמון גורף של הציבור (90%), בניגוד לכנסת, לתקשורת ולבית המשפט העליון, שהאמון בהם רק מידרדר.
כפי שהגופים המובילים בתחום הגדירו מחדש במעשיהם דה־פקטו את המונח ״זכויות אדם״, כך מקדמת הרשימה המשותפת את ערכי ה״דו־קיום״. התחרות במפלגה קשה, ובקדנציה הנוכחית חנין זועבי צריכה לקחת מספר. הגדיל לעשות ח"כ גטאס כשראה שאינו יכול להכחיש את הטענות המתועדות נגדו והסביר שעשה זאת מטעמים ״הומניטריים״. האנושיות שלו נוגעת ללב, רק שבפועל, הוא הטעין באופן יותר שלילי את המילה ״הומניטרי״. אז תודה, חבר הכנסת היקר, אולי בסקר של השנה הבאה נראה עוד סתירות, תוצאות לפעילותך הברוכה.
אם כבר מגדירים מחדש, אז אפשר לומר ש״זכינו״. ״שליחי הציבור״ שלנו עסוקים כל היום רק ב״מעשים טובים״. אבל מרוב ״שוחרי שלום״ שנלחמים בחיילינו, ושוחרי ״הומניטריות״ שמגבלות התקשורת של אסירי חמאס מדירות שינה מעיניהם, קשה להאשים אזרחים שלא מתחברים למונחים האלה יותר. טוב עשה גלעד ארדן, שאסר על ח״כים לבקר אסירים ביטחוניים. אורן חזן, אחד הח״כים היותר ״ערכיים״, הכריז מיד שהצביע נגד האיסור, כי יש גם אסירים ביטחוניים יהודים. בפועל, זו רק סיבה טובה יותר לאיסור - קצה נפשנו ב״נציגי ציבור״ שמלהגים על ״זכויות אדם״, ״הומניטריות״ ו״דו־קיום״, אבל במעשי הפילוג שלהם מונעים את הזדהות העם.
ולסיום, הנה אתגר לרשימה המשותפת - עשו פעם משהו אמיתי למען האמון בין המגזרים, ולא רק כמס שפתיים. אתם הרי יודעים שחברכם סרח. תתמכו בהרחקה שלו, לפחות עד תום ההליכים, במקום להתלונן שהיהודים רעי הלב עשו כך.