בנימין נתניהו התייצב אתמול בהדלקת נר ראשון של חנוכה כיהודה המכבי בשעתו. למשמע דבריו ניתן היה להבין שישראל היא המעצמה האדירה בעולם וארה"ב בת חסותה הסוררת. הוא פירט, בקול בוטח וצלול, את האמצעים שאנחנו מתכוונים לנקוט נגד כל חורשי רעתנו. הנה, מחזירים את השגריר מסנגל, וגם מניו זילנד! חוץ מזה, שוקלים להפסיק את התמיכה הכספית בסנגל, ובכלל לחתוך קשרים וסיוע מכל מי שלא מתנהג אלינו יפה. אה, וגם האו"ם לא ייצא בזול. אנחנו שוקלים להפסיק את המימון הפיננסי של הארגון המתועב הזה! הדבר היחיד שנתניהו לא עשה, זה להחזיר את השגריר מוושינגטון. הסיבה פשוטה: אין לישראל שגריר בוושינגטון כבר ארבע שנים. נתניהו שלח, בכוונת מכוון ובדעה צלולה, את הסדין האדום ביותר שאפשר היה לשלוח לתפקיד הזה, ואיבד את הקשר האינטימי שהיה לכל ראש ממשלה עם הבית הלבן. במצב הדברים, ישבנו ביום שישי והזענו מבלי לדעת מה הולך לקרות, עד הרגע שבו לא הרימה השגרירה האמריקאית את ידה נגד ההצעה במועצת הביטחון. ואם פתחנו ביהודה המכבי, זה הזמן להזכיר כי ממלכת החשמונאים בהובלתו שרדה 80 שנה.
נתחיל בבשורות הטובות: הבוקר השמש כנראה זרחה. מסתמנת אפשרות שזה יקרה גם מחר. להחלטת מועצת הביטחון 2334 שהתקבלה ביום שישי בערב ברוב עצום (14 תומכות מלבד ארה"ב שנמנעה) אין השפעות מוחשיות או ממשיות בשטח בעתיד הקרוב. ההחלטה היא הצהרתית ואינה אופרטיבית. ככזו, לא יבואו בעקבותיה סנקציות מכיוון שהתקבלה על פי פרק 6 לאמנת האו"ם, ולא פרק 7 (שמשמעותו נקיטת צעדים כולל סנקציות).
ובכל זאת: להחלטה יש פוטנציאל הרסני. היא מעניקה רוח גבית לחורשי רעתנו, לארגוני ה-BDS, למחרימי החרמות ולרוקמי המזימות. היא מתקבלת בעוד בית הדין הבינלאומי בהאג עורך בישראל "בדיקה מקדימה" באשר להגשת כתבי אישום פליליים בעניין ההתנחלויות. היא תעודד כל מי שינסה להבדיל את ישראל מכל מה שנמצא מעבר לקו הירוק. לסמן מוצרים, אנשים, בנקים ומפעלים. זו החלטה לא טובה, שיכולה לגרום לנו צרות צרורות. והשורה התחתונה, שבה קשה להודות ושאותה לא נעים להזכיר: הרווחנו את ההחלטה הזו ביושר.
איפה ידידינו?
מצעד זועקי הגוועלד וקורעי הקריעה הקיף אתמול כמעט את כל הקשת הפוליטית בישראל. מהנשיא ריבלין דרך יאיר לפיד וכל דוברי הימין לדורותיו התחרו החברים בגידופו של הנשיא ברק (חוסיין!!) אובמה ובהטחת האשמות ועלבונות בממשל האמריקאי היוצא ש"אנטישמים" היו הנעימים שבהם. למרבה הצער, העובדות והאמת הפשוטה אינם משתפים פעולה עם הגישה הזו.
קודם כל, האכסניה: לא האו"ם קיבל את ההחלטה הזו, אלא 14 מדינות. למה אף אחד לא שואל על בריטניה, למשל? כמה נחת רווינו כשראש הממשלה תרזה מיי השמיעה לאחרונה נאום ציוני נלהב בזכותנו? ובכן, בריטניה הצביעה בעד. לא נמנעה, כמו ארה"ב. בעד. וכמוה צרפת. ואיפה ידידנו ההיסטורי, האיש שאיתו בילה נתניהו הכי הרבה זמן בשנתיים האחרונות (חוץ משרה), ולדימיר פוטין? הצביע בעד. והסינים, שמנהלים איתנו רומן לוהט ומעריצים את האדמה שעליה אנחנו דורכים? בעד. כנ"ל המצרים, למרות שעבד אל-פתאח א-סיסי עובד אצל נתניהו מלא-מלא. אז אפשר לגדף את האו"ם מכאן ועד עמונה, אבל זה העולם כולו שמחזיק במדיניות אחידה וברורה בעניין ההתנחלויות. אגב, אפילו דונלד טראמפ לא יצליח לשנות את זה.
עכשיו למהות: החלטת מועצת הביטחון לא מחדשת כלום. זו מדיניותו של העולם זה שנות דור. ההחלטה לא משנה את מעמדן המשפטי של ההתנחלויות, שכן הן נחשבות ללא חוקיות וללא לגיטימיות על פי אמנת ז'נבה מהרגע הראשון. זוהי מדיניותם של כל נשיאי ארה"ב באשר הם, תמיד. ההחלטה לא מכתיבה תנאים להסדר קבע ולא כופה הסדר על ישראל. להפך, ההחלטה קובעת כי הקו הירוק הוא גבול ההתייחסות בין ישראל למדינה הפלסטינית העתידית, אלא אם כן ייקבע אחרת במו"מ בין הצדדים. כלומר, הגישה שלפיה ייתכנו חילופי שטחים וסיפוח גושי ההתיישבות הגדולים של ישראל מקבלת אשרור מחדש.
הכתובת על הקיר
אני מקווה בשביל נתניהו (וגם בשבילנו), שלפחות עמוק בלבב פנימה הוא יודע את האמת: זו הייתה כרוניקה של כישלון ידועה מראש. הוא הוזהר עשרות ומאות פעמים, גם בעמודים הללו. הוא יכול היה להימנע מכל זה, ובזיל הזול. לא צריך היה להחזיר שטחים או לסכן את ביטחון ישראל כדי לדלג על המהמורה הזו, בסך הכל היה צריך לנהוג כמנהיג אחראי, וכבן אדם. אבל נתניהו צפצף צפצוף ארוך על המזהירים והמתריעים ועל הסימנים והכתובות שעל הקיר. לא רק שניסה להדיח את אובמה ב-2012, הוא גם התעקש לנחות בקונגרס מאחורי גבו של הנשיא (כדי לבלום את ההסכם עם איראן!!), ולפתוח חשבון דמים עם נשיא המעצמה החזקה בעולם. אנחנו יכולים עכשיו לספר לעצמנו סיפורים ומעשיות עד אין קץ, אבל האמת פשוטה ובוהקת: מי שמנסה לתפוס הכל, סופו שנשאר בלי כלום. מי שמעדיף את 40 המשפחות של עמונה, מפסיד את גוש עציון ואריאל וגילה. מי שלא מבדיל בין ההתנחלויות המבודדות והמאחזים הבלתי חוקיים לבין העיקר, סופו לשלם את המחיר. מי שמעביר את חוק ההסדרה על הראש של אובמה בחודש האחרון לכהונתו ומקווה לחמוק ללא עונש, משקר לעצמו ומהמר על הביטחון של כולנו.
נתניהו עצמו הזהיר ואמר, בקולו ובמילותיו, שהעברת חוק ההסדרה עלולה להוביל אותנו להאג. אחרי שאמר, אץ רץ להצביע בעד החוק. למה? כי בנט. הפחד מהאפשרות שבפעם הבאה לא יוכל לשאוב את המנדטים של בנט ביום הבחירות, גרמה לו לנהוג כחנווני, במקום כמנהיג לאומי. מאז ומעולם הקפידו ראשי הממשלה הישראלים לנסות לבדל את גושי ההתיישבות בתקווה שביום פקודה העולם יסייע לנו להשאיר אותם בריבונותנו. נתניהו הוא הראשון שהפר את הכלל הזה. חוק ההסדרה הוא שינוי, בדיעבד, של כללי המשחק. זהו החוק ששבר את גבו של אובמה וסיפק לו את הדחיפה האחרונה לעשות את המעט שעשה ביום שישי האחרון.
אשים עכשיו את נפשי בכפי ואגיד כמה מילים בזכותו של הנשיא אובמה. האנטישמי הזה הוא הנשיא שתרם הכי הרבה לביטחון ישראל מכל הנשיאים לפניו. העדויות הללו שייכות לכל ראשי זרועות הביטחון בשמונה השנים האחרונות. מעבר לסיוע הביטחוני השוטף, השקיע השונא ישראל הזה עוד מיליארדים בכיפת ברזל. הוא הגביר מאוד את שיתוף הפעולה המודיעיני והאסטרטגי. הוא הגן על ישראל בגופו לאורך שמונה שנים, ואצלו לא עברה אף החלטה אנטי-ישראלית בלי וטו (עד יום שישי).
ב-2011 הוא הטיל וטו על החלטה דומה מאוד לזו שעברה עכשיו, כי האמין בכללי המשחק ונתן הזדמנות לצדדים. הוא הטיל את הווטו הזה למרות שההחלטה היא בעצם תרגום של מדיניותו ואין בה תו אחד שמנוגד לתפיסותיו. בעצם, ב-2011 הטיל אובמה וטו נגד עצמו, ולמען ישראל, כי נתניהו לא שבר את הכלים. מה שהשתנה בין 2011 לעכשיו הוא העובדה שישראל שינתה את כללי המשחק, בעטה בכל ההסכמות ועשתה את כל זה מהמקפצה. נתניהו לא מהסס להגיד פעם אחר פעם שהוא מתנגד לפתרון שתי המדינות (ואז חוזר בו), הוא העדיף להקים את הממשלה הכי קיצונית שהוקמה אי פעם בישראל והשיא הגיע עם חוק ההסדרה. אובמה הבין, באיחור, שנתניהו פשוט עשה ממנו צחוק לאורך כל השנים. אצלנו, לעומת זאת, משוכנעים שאובמה הוא בעצם משרת אמון של מרכז הליכוד ויהיה חייב תמיד לרקוד על פי החלילן מבלפור. ובכן, זה לא עובד ככה. נתניהו שיחק עם הנכס האמריקאי ובעט בו ברגל גסה. הוא חיבל בתמיכה הדו-מפלגתית המסורתית בישראל (באותה הופעה בקונגרס), הוא חתר נגד הנשיא, הוא השפיל את הנשיא והוא תקע לו אצבע בעין בכל הזדמנות. מי שחשב שכל זה יעבור בלי תגובה, טעה. אני מתאר לעצמי איך היה הימין חוגג אם האמריקאים היו מטילים וטו אתמול. איזה מסע שיימינג היו עוברים כל אלה (ובתוכם החתום מעלה) שהזהירו מתגובה אפשרית של הנשיא. עכשיו, כשהאזהרות התממשו, התקשורת אשמה.
מי שאומר שלא ראוי ולא נהוג לעשות מעשים כאלה בחודש האחרון בתפקיד, ראוי שיעיין בהיסטוריה: הנשיא קלינטון, אוהד ישראל, הביא את הפרמטרים שלו בימים האחרונים לכהונתו. הנשיא רייגן, רפובליקן, פתח בדיאלוג עם אש"ף בחודש האחרון לכהונתו. אמריקה היא מדינה מסודרת ואובמה יכול גם לצאת למלחמה ב-20 בינואר אם ירצה. העניין הוא, שאובמה דווקא רוצה שלום.
משטרה נגד מחאה
לסיום, עובדה מטרידה נוספת: מני נפתלי (זוכרים?) עומד בראש משמרת מחאה שמתייצבת מדי מוצאי שבת, בכל מזג אוויר, מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, בדרישה לפתוח בחקירה נגד ראש הממשלה. על אף שההפגנה ברישיון, התנפלו עליו אתמול, ללא כל אזהרה מוקדמת, חמישה שוטרים ממשטרת פתח תקווה, הכו אותו מכות רצח ועצרו אותו. התירוץ הרשמי היה שימוש במגפון בידי אחד המפגינים. אחרי שלא הצליחו לתפור לו תיקים (וניסו), הם פשוט התחילו להרביץ. מפחיד, מה שנהיה כאן.
