עיוור מי שחושב שירוויח מהחלטת מועצת הביטחון. ההחלטה תזיק לישראל ובניגוד לססמאות הניאו-פטריוטיות היא לא תקדם אותנו לפינוי התנחלויות או לשלום. עיוור מי שצוהל בשמחה לאיד לצדם של הג׳יהאד והחמאס שהיטיבו להבין את הסיטואציה. עיוור מי שלא מבין שההנהגה הפלסטינית לא מסוגלת להגיע לשום הסדר כרגע, ולכן מטרתה היחידה היא להזיק לישראל.
העיוורון אינו נחלת צד אחד. עיוור גם מי שמצדיק את נתניהו רק בגלל הטיפשות של אובמה ושר החוץ הכושל שלו, ג׳ון קרי, שהבטיח בקרוב לשטוח בפני העולם את "חזונו לגבי המזרח התיכון" (לא, זאת לא בדיחה). עיוור מי שאינו רואה, שלנו אין שר חוץ כבר שנתיים, ותקציב החוץ הולך ומידלדל. עיוור מי שאינו רואה שמינויו של דני דנון כשגרירנו באו"ם לא היה צעד מבריק שהוכיח את עצמו. עיוור מי שאינו רואה שכשמחלקים את סמכויות משרד החוץ לכל מי שחייבים לו סוכרייה פוליטית, מותירים את ישראל חשופה.
אי אפשר רק לצפות שטראמפ יושיע אותנו
עיוור מי שלא מבחין שנתניהו בחר בדרך בעייתית, גם מול אובמה לאורך השנים, גם בנמהרותו להיגרר אחרי בנט עם חוק ההסדרה, גם בהתעלמותו מהאזהרות שאובמה עלול לעשות מעשה כזה בימי כהונתו האחרונים. עיוור מי שלא רואה שגם המסביר הטוב בעולם לא יכול להסביר מדיניות עמומה שמצהירה על "שתי מדינות" אבל לא מבדילה בין בנייה בירושלים ובגושים לבין עמונה. עיוור מי שלא מבין שדיפלומטיה עקבית היא מקצוע, לא טלנובלה, וכמו שאי אפשר להטיל את מלוא האשמה במצבנו על אובמה גם אי אפשר לצפות שטראמפ יבוא ויושיע. ככל שנסרב לראות את זה, רק נתחפר.
מילא אובמה שהצליח לעשות עוד קצת נזק סביב הסכסוך, רגע לפני שהוא משחרר אותנו מנוכחותו. אבל מה איתנו, הישראלים החכמים, שרוצים את טובת המדינה ואת ביטחון ילדינו? כל מי שמגן אוטומטית על אובמה והאו"ם, או לחילופין על התנהלות נתניהו, אינו באמת שייך למחנה פוליטי כלשהו, אלא למחנה העיוורים שהפסיקו לחשוב. אז מה זה משנה מאיזה צד הוא?