מה לא אמרו עליו: הזוי, אובססיבי, משיחי, מנותק. אולי חלק מזה נכון, אבל ג’ון קרי דיבר אתמול בכאב אמיתי, מדם לבו, ומתוך אהבה גדולה למדינת ישראל. את זה יודע גם בנימין נתניהו, הרי הוא זה ששינן באזני בני שיחו, וגם בפומבי, אין ספור פעמים את שבחיו של קרי: סנטור עם רקורד מושלם בתמיכה עקבית, אולי אפילו “אובססיבית”, בישראל לאורך כל הקריירה. חבר אישי של נתניהו. מי שתמיד תמך בסיוע נדיב לישראל, בזכותה להגנה עצמית, בעמידה בצורה לצדה בכל התלאות ובהענקת מטרייה בינלאומית בלתי מוגבלת למדינה היהודית.



עכשיו עושים ממנו אויב העם. אנטישמי. נתניהו הגדיל לעשות והעלה לעמוד הפייסבוק שלו תמונה של ברק אובמה בכותל המערבי בשנת 2008, במהלך הקמפיין הראשון לנשיאות. אובמה הטמין פתק בכותל. “עכשיו”, כתב נתניהו, “האו”ם מכנה את הכותל המערבי שטח פלסטיני כבוש. ברצינות?”



כן, אדוני ראש הממשלה. ברצינות, ומי שאשם בזה הוא לא אובמה, וגם לא קרי. מי שאשם במה שקרה במועצת הביטחון הוא רק אתה. הרי אתה, במילים שלך, הזהרת בישיבת קבינט שהעברת חוק ההסדרה עכשיו “תביא אותנו להאג”. אז למה אתה מופתע?



ג’ון קרי הוא תומך בישראל, אבל לא במדיניות הישראלית, עם הממשלה הכי ימנית שהוקמה כאן מאז ומעולם, עם רוב מוחלט מהשרים שטוענים שתם חלום שתי המדינות, עם קריאות לסיפוח ועם המשך התפשטות והכשרה בדיעבד של מאחזים בלתי חוקיים שהוקמו על אדמות פרטיות. מי שמשנה את כללי המשחק - לוקח סיכונים. הסיכון שישראל לקחה בשנה האחרונה, ובעיקר בחודשיים האחרונים, היה אדיר. עכשיו אנחנו משלמים את המחיר. וזה לא שלא הזהרנו.



הפרמטרים שקרי הציג אתמול לפתרון קבע הם, בעצם, אימוץ של מתווה ז’נבה הזכור לטוב/רע - תלוי בהשקפת העולם הפוליטית. הם רלוונטיים היום בערך כמו הילרי קלינטון. כשבממשלת ישראל יושבים בנט ואורי אריאל, כשהפלסטינים מפוצלים לשתי ישויות ולאבו מאזן אין מנדט לשום דבר, צריך לפרוץ את הפרדיגמה ולהמציא משהו חדש. אולי טראמפ יביא את הבשורה. דבר אחד בטוח: המשך הפקעת קרקעות ובנייה באזורים המבודדים בשטחים הוא חתירה לטרפודו הסופי של פתרון שתי המדינות. האמריקאים עוקבים אחרי כל זה בשבע עיניים והבינו, באיחור גדול, שמה שמרטיב אותם זה לא גשם.



נתניהו הוזהר, והוזהר שוב, ונחר בבוז. אמריקה? קטנה עליו. הוא יקרקס את אובמה על האצבע הקטנה. הוא, ודרמר הגאון, והכסף של שלדון, והכל יהיה בסדר. אז יכול להיות שבסוף באמת הכל יהיה בסדר ודונלד טראמפ יפקיע את בניין האו”ם וימנה את דני דנון ליו”ר מועצת הביטחון, אבל לסוף הזה עוד לא הגענו. אנחנו רק בתחילת הסוף. בינתיים, הרווחנו ביושר את ההחלטה במועצת הביטחון ביום שישי, ולך תדע מה עוד מצפה לנו בימים הבאים.



נתניהו צריך להתפלל שאנגולה, או סנגל, או ניו זילנד, לא יחליטו לקחת את העקרונות של קרי ולהניח אותם על שולחנה של מועצת הביטחון של האו”ם כהצעת החלטה מחייבת. האם האמריקאים יטילו וטו? נגד העקרונות של שר החוץ שלהם?



הטור המלא מחר, ב"מעריב-סופהשבוע"